אגרא דכלה
וירבו הימים ותמת בת שוע וכו' (בראשית לח יב). הנה לא נדע מה משמיענו בתיבת וירבו הימים. והנראה דהנה בשמואל נאמר (שמואל א' ז ב) וירבו הימים ויהיו עשרים שנה, הנה נדע ריבוי ימים הם עשרים שנה. והנה נודע סוד המלכות ויוסף סוד הברית קדש, ויוסף בן י"ז שנה היה כשנמכר, ובהגיע יוסף לזמן בן עשרים, אז התנוצץ אורו בגבהי מרומים להשפיע למלכות שמים להוליד נשמות המלוכה. ומכאן יצא לך רמז לדברי חז"ל (קידושין כ"ט ע"ב) עד עשרים שנה יושב הקב"ה ומצפה לאדם מתי ישא אשה וכו', והנה "עשרים בגימטריא "כתר, להורות על "כתר "ומלכות, ונתהפך כחומר חותם "אין "אני, והמ"י: