אגרא דכלה
בפסוק (בראשית לח כב) ויאמר לא היתה בזה קדשה. תירגם לית הכא מקדשתא. והוא שלא כמשמעות הפסוק, דבפסוק נאמר ל"א היתה וכו' מקודם, והוא תירגם לית הכא וכו' אין כאן, והוא תמוה והוה ליה לתרגם לא הות הכא, וכמו שתירגם יונתן. ונ"ל דדקדק לשון המאמר לא היתה בזה קדשה, דהיה לו לומר לא היתה פה וכו', ותיבת בז"ה משמע בזה המעשה לא נעשית קדשה, אך התורה דקדקה להשמיענו איך שם י"י בפיהם דבר אמת כי ממנו ית' יצאו כבושים, ואם כן זה קיום דבריו ית'. והנה האדם צריך לדקדק בכל ענינים הנאמרים לו הכל הוא בהשגחת הש"י, הנה שם י"י ית' בפיהם באמרם לא היתה בז"ה קדשה, היינו בזאת המעשה שעשתה אין זה קדשה, כי חוק וגזירת המלך הוא, וזה שסיפר גם כן חירה גם כן ליהודה אותו הלשון ממש. וזה שתירגם לית הכא מקדשתא, ר"ל אין כאן זונה בפועל הזה, ודבר י"י בפיהם אמת: