אגרא דכלה
ויקח יהודה אשה לער בכורו (בראשית לח ו). אומרו בכורו יובן אחר כך ויהי ער בכור יהודה (בראשית לח ז), ומי לא ידע כי הוא הבכור. ולפי מ"ש יצדק שמשמיענו איך כל השתדלות יהודא היה על הבכור שאליו יאתה המלוכה, כענין שנאמר בדוד (תהלים פט כח) אף אני בכור אתנהו עליון למלכי ארץ:
אגרא דכלה
ושמה תמר (בראשית לח ו). פרסם שמה ולא עשה כן באשת יהודה. על כרחך להשמיענו דשמא גרים, וכבר אמרנו בפסוק (תהלים צב יג) צדיק כתמר יפרח, תדע כי אות פתוחה מקומה באמצע התיבה וסתומה בסוף התיבה, ונמצא ב' פעמים בכתבי הקדוש שינוי, כי "לםרבה המשרה בישעיה (ט ו) יש מ"ם סתומה באמצע, ובנחמיה (ב יג) חומת ירושלים המ פרוצים יש פתוחה בסוף התיבה. וכבר נודע כי מ"ם הוא בחינת המלכות, (פתוחה אחר הזיווג וסתומה קודם לכן, כן הוא במאורי אור). והנה בהיות המלכות קרן ישראל בתוקפו, מחויב להיות ענין הממשלה והשררה בבחינת מ"ם פתוחה, דמיון פתיחת הפה אחר הלידה, שנפתח הסתום דהיינו הפה, וכן הוא המושל שעל פיו יצאו וכו' וכל אשר יצוה באמרי פיו כאשר דבר מלך שלטון (קהלת ח ד). וחומת ירושלים מחוייבים להיות בבחינת מ"ם סתומה, בסוד הטבור שנסתם אחר הלידה, בסוד שררך אגן הסהר (שיר השירים ז ג), מה שאין כן בעת הגלות שהוא סוד העיבור הוא להיפך, שבימים ההמה אין מלך בישראל לצוות באמרי פיו, ואז נסתם הפתוח דהיינו הפה, אז השררה והממשלה בחינת מ"ם סתומה, ונפתח הסתום דהיינו חומת ירושלים, שהוא סוד הטבור שררך אגן הסהר, המה פרוצים כענין הטבור בעת העיבור. ובזה תבין למה המ"ם של למרבה המשרה מ"ם סתומה באמצע, וחומת ירושלים הם פרוצים פתוחה בסוף התיבה שלא כמנהגם, דמיירי הכל בסוד הגלות והעיבור, ובעת הלידה אי"ה דהיינו לזמן הגאולה במהרה, אזי יפתח הסתום ויהיה מ"ם פתוחה בלמרב"ה המשרה, וחומת ירושלים הם וכו' יהיה המ"ם סתומה כמנהגה, והבן הדברים הגדולים הללו. וזה סוד צדיק כתמר יפרח, בענין מ"ם פתוחה וסתומה, כי וזרח השמש ובא השמש ואל מקומו שואף זורח הוא שם (קהלת א ה), וכשנסתם מכאן בעולם הזה, יתפתח בעולם העליון, והדברים עמוקים צריכין ביאור רחב אין כאן מקומו. אך נחזור לענינינו שענין מדת המלכות וקרן ישראל מתנהג בענין מ"ם סתומה ופתוחה, על כן תמר דייקא היתה מסוגלת למלכיות, ושמא גרים וממנו ית' יצאו כבושים (סוטה י' ע"ב), והבן. וזהו שתמצא בכל הסיפור נזכר שמה בפירוש, והנה תמצא ה' פעמים תמר בפרשה, להורות שינויים חמשה פעמים בממי"ן, כי בעת אשר נברא אדם על הארץ קודם הקלקול, היתה המ"ם פתוחה פתוחה והסתומה סתומה, הרי תמר אחד. ואחר הקלקול נפתח הסתום ונסתם הפתוח, הרי תמר ב'. ואחר כך בעת מלכות דוד ושלמה, נפתח הסתום וכו' הרי תמר ג'. ואחר כך איתחשכת סיהרא בימי צדקיה ונפתח וכו'. ומאז לא היה קרן להרמת מלכות דוד עד שיתגלה משיח צדקינו במהרה בימינו, ואז נפתח הסתום מלמרבה המשרה והפתוח מחומת ירושלים, הרי תמר ה' נ"ל: