ליקוטי מוהר"ן
וְיוֹסֵף הוּא בְּחִינַת לֵב, כִּי יוֹסֵף נִקְרָא צָפְנַת פַּעְנֵחַ (מקץ מא), וּכְתִיב (תהילים קי״ט:י״א): בְּלִבִּי צָפַנְתִּי וְכוּ'.
אגרא דכלה
ואלה שמות וכו' (שמות א א). וא"ו מוסיף על ענין ראשון. כמו שיוסף לא שינה את שמו הגם שקראוהו צפנת פענח (בראשית מא מה), וכמו שרמזנו זה בסיום הספר. כך ואלה שמות בני ישראל וכו' ראובן ושמעון וכו' (שמות א ב), עאלו ונפקו. וירמוז עוד ואלה שמות בני ישראל וכו'. ידוע ענין ירידת ישראל למצרים להעלות ניצוצין הנדחים, וכבר ידוע שהשמות השבעה דמ"ב, הם מסוגלים להעלאת ניצוצין. וזה נרמז ואל"ה בגימטריא מ"ב, הוא שמות בני ישראל הבאים מצרימה את יעקב, כמו שיעקב בכניסתו למצרים בא בארה שבע מקודם (בראשית מו א), ושהרמז הוא גם כן לזה השם דמ"ב שיש בו ז' שמות, כמו כן גם בניו ידעו מענין זה השם הקדוש, נ"ל:
קדושת לוי
ויוסף היה במצרים (שמות א, ה). יש לדקדק למה כתוב במצרים, הוי ליה לומר ויוסף היה שם. ונראה דהכי קאמר, ויוסף היה במצרים, כלומר שלא שינה שמו, כי אפילו פרעה שקרא שמו צפנת פענח (בראשית מא, מה) אף על פי כן לא קרא עצמו רק יוסף וגם פרעה עצמו אמר לכו אל יוסף אשר יאמר לכם תעשו (בראשית מא, נה) כי בשביל שלשה דברים נגאלו בשביל שלא שינו שמם וזהו ויוסף היה במצרים: