אגרא דכלה
ויישן (בראשית מא ה). ב' במסורה. דין. ואידך באדם ויפל י"י תרדמה על האדם ויישן (בראשית ב כא). להורות כמו התם היה ראש השנה זה היום תחילת מעשיך, כן זה היה בראש השנה יצא יוסף מבית האסורים (ר"ה י' ע"ב). ועוד רומז למה שכתבתי בפסוק (בראשית מא א) ויהי מקץ וכו' ופרעה חלם, ולא כתיב ויחלם פרעה. רק משמיענו לא ירעיב ה' נפש צדיק, ותיכף כשהגיע יום גאולת יוסף, תיכף ברגע הראשונה של הלילה ופרעה חלם, מאת הש"י היתה נסיבה שהיה ישן תיכף בתחילת הלילה. ולפי זה רמז כמו לשם הפיל הש"י התרדמה, כמו כן בכאן וכנ"ל:
אגרא דכלה
ושבע הפרות וכו' שבע שנים הנה ושבע השבלים הרקות שדופת הקדים יהיו שבע שני רעב (בראשית מא כז), הוא הדבר וכו' את אשר האלקים וכו' (בראשית מא כח). יש להתבונן למה סיים יהיו "שבע "שני "רעב, היה לו לומר גם כן שבע שנים הנה כאשר התחיל, ואחר כך יבאר הדבר הנה שבע שנים באות וכו'. וגם מהו זה שאמר שוב הוא הדבר וכו' אשר האלקים וכו', וכבר אמר זה. והנראה דהנה התחיל במאמרו את אשר האלקים עושה וכו', והנה אחז צדיק דרכו להיות דאין הש"י מייחד שמו על הרעה, כמו שאמרו רז"ל (ב"ר פ"ג ו') ויקרא אלקים לאור יום ולחשך קרא לילה (בראשית א ה), ולא נאמר ולחשך קרא אלקים לילה, והנה הגם דאלקים הנאמר בראש הפסוק נאמר גם על הסיפא, כי סתם וכתב קר"א לילה. אבל כאשר הזכרת השם הוא גם כן על הטובה, לא נקרא ביחידות על הרעה, וזה שדקדקו באומרם אינו מייחד שמו וכו'. והנה להיות גם בכאן אמר את אשר האלקים וכו', כשהגיע לסיפור שני הרעב אמר יהיו שבע וכו' כאילו מעצמם יהיו, כי אין השי"ת מייחד, ולהיות שלא יחשוב כן פרעה הרשע שיהיו מעצמם, סיים הוא הדבר וכו' אשר האלקים וכו', רק שאמרתי יהיו כי אין השי"ת מייחד וכו'. והנה יש לדקדק עוד למה לא אמר תיכף אצל הפרות הרעות יהיו שבע שני רעב, אך בחלום השבלים מבאר הדבר ביותר, דהנה הז' שבלים הטובות עלו בקנה אחד (בראשית מא ה), מורה כי ז' שני השבע תכופות יהיו, מה שאין כן ז' השבלים הרעות לא עלו בקנה אחד, דהיה גלוי וידוע לפני היוצר כל שיבא יעקב למצרים ויופסק הרעב בזכותו, ושילם להם הקב"ה אחר כך כמו שאמרו רז"ל (ב"ר פפ"ט ט'), על כן אמר יהיו שבע שני רעב באיזה אופן שיהיה, וזה נשמע משינוי השבלים הרעות מהשבלים הטובות, ואפשר אמר יהיו מלשון נהייתי ונחלתי (דניאל ח כז), דהיינו שישתברו שבע שני הרעב ולא יהיו בפעם אחד, ועל כן לא עלו השיבלים הרעות בקנה אחד. והנה יש להתבונן עוד דבראשית מאמרו אמר את אשר האלקים עושה הגי"ד לפרעה (בראשית מא כה), ובסיום מאמרו אמר הרא"ה את פרעה. והנראה על פי מ"ש הקדוש מהר"ם אלשיך בפסוק (ישעיה נה יא) כן יהיה דברי אשר יצא מפי לא ישוב וכו', דהיינו הדבר הנגזר מהש"י ועדיין כביכול לא יצא מפיו יכול להתבטל, מה שאין כן הדבר אשר יצא מפיו ית'. והנה אחז צדיק דרכו כאשר רצה לדבר בענין שנים הטובות אמר הגי"ד לפרעה, שיהיה כענין הגדה בפה לבל יתבטל הענין בשום אופן, מה שאין כן בסיום שכבר הזכיר משני הרעב, אמר הרא"ה רק ראיה ולא הגדה בפה, כדי שברבות הזכות יתבטל הענין בגזירת היוצר כל, וכן היה בביאת יעקב: