מאור עינים
ואתה מחיה את כולם וצמצם כביכול עד מדרגות התחתונות והושם חלק אלו״ה ממעל תוך חשכת החומר כי כל עיקר כוונה היא שיתעלו מדרגות התחתונות למעלה ולהיות יתרון האור מן החושך. והוא ענין ירידת יוסף למצרים מדרגות התחתונות מצר י״ם שעל ידי זה יתוסף תענוג כדכתיב ויתרון האור שיש יתרון תענוג כשהועלה מן החשך ולכך נקרא יוסף מלשון תוספות וזהו (בראשית מ״ב, א׳) וירא יעקב כי יש שבר לשון שבירה שהם נובלות חכמה של מעלה תורה מה שנפל ונשבר כל מה דנחיה מדרגיה יקרא שבירה במצרים במצר י״ם שראה שם נובלות התורה שנפלה שם שצריכה להתברר ולעלות. ואמר רדו שמה להעלות ונחית להביא אל חיות השרש ועצמי וזהו ענין וימת יוסף כי מה שירדה התורה עד סוף המדריגה נקרא מיתה דנחית מדרגיה קרי ביה וימת ויחנטו אותו שהתורה נקרא עץ החיים ובאילן אזלינן בתר חנטה ר״ל אף שירד לסוף המדריגה נחנט ויושם בארון כמאמרם ז״ל לוחות ושברי לוחות מונחים בארון אפילו הנובלת יש להם עליה להיות בארון כמו הלוחות שהיא התורה העצמית. ונחזור לענין כיון שבכל דבר הוא התורה המחיה הדבר ההוא אין להביט בכל דבר אל גשמיותה כי אם אל פנימית הדבר בסוד החכם עיניו בראשו ואמר בזוהר וכי באן עיני דבר נש אלא חכימא מסתכל מאן דקיימא על רישא ר״ל בכל דבר מביט אל ראשית הדבר ההוא מאין נשתלשלה ומי שרשה של הדבר ההוא:
אגרא דכלה
הבה נתחכמה לו פ"ן ירבה (שמות א י). יש לפרש ידוע שאור הפנים בכל אורות העליונים הוא רחמים, ובהסתר פנים הוא דין הוא בחינת האחור רומז לדין (ידוע למשכילים). וענין פנים ואחור באורות עליונים הוא, שכל שם אשר רומז באיזה אור מהאורות, אם הוא כפשוטו באותיותיו מיקרי פנים, ואחור הוא אותו השם בעצמו בריבוי ובריבוע, דהיינו השם אל כפשוטו מיקרי אור הפנים, ובריבוע כזה א' א"ל מיקרי בחינת אחור, וכתבנו בספרי רגל ישרה שעל כן בלשון הקודש יכונה לאור הרחמים פנים, (שבלשון יחיד הוא פן), ואור הדין אחר, דהנה תיבת פן כשתרבעהו כזה פ' פ"ן, אזי יהיה בגימטריא אחר (עם הכולל, ונחסר הכולל להורות שאור הזה פחות מדריגה אחת מאור הפנים, וגם נתרבה להיקרא בג' אותיות אחר, להיות שכבר נתרבה מב' אותיות פ"ן ג' אותיות בריבוע, והבן מאד ומאד). והנה בהאיר אור הפנים, בודאי אין שום סט"א שולט בישראל, רק ח"ו בהסתר אור פנים לאחור. והנה היו במצרים רד"ו שנה בשעבוד בהסתר פנים, מנין פ"ן באחור כנ"ל פ' פ"ן רומז להסתר הפנים לבחינת אחור, (וכל זה ידוע דבאמת לא היו רד"ו בשלימות במצרים, כי רד"ו התחילו מהתחלת ירידת בני יעקב בפעם הראשון למצרים שאמר להם רד"ו שמה (בראשית מב ב), אבל בעת ירידת יעקב אמר יוסף רד"ה אלי (בראשית מה ט), שלא היה רק רד"ה שנה, והוא מנין אחר כנ"ל), שהוא הסתר הפ"ן כנ"ל. וז"ש הבה נתחכמה לו פן ירב"ה, נתחכם לעשות שהפ"ן יתרבה בריבוע לבחינת אחר כזה פ' פ"ן מנין רד"ו, שאז השעבוד בהסתר פנים, (ובזה תבין ל"ו למושיען של ישראל (סוטה י"א ע"א)). וזה שסיימו אחר כך ועלה מן הארץ, שעל כרחך בהסתיים חשבון אור האחור, יעלו מן הארץ כאשר יחזור אור הפנים להאור, (וכבר כתבנו במקום אחר אמר אויב וכו' אחלק שלל (שמות טו ט), שלל בגימטריא ב' פעמים פני"ם, שרצה האויב לחלק היחוד דפנים בפנים, וכבר שיבח שלמה לכנסת ישראל ושלל לא יחסר (משלי לא יא), שלא יחסר היחוד דפנים בפנים, ואין כאן מקומו). ועל פי זה יתפרש לקמן (שמות א יב) וכאשר יענו אותו כן ירבה וכו', ר"ל באותו הדרך שיהיה העינוי שלהם, דהיינו לרבעות תיבת פן כנ"ל, בזה הדרך היה גם כן הגאולה, שאמר השי"ת כ"ן ירבה, תיבת כן יתרבה בזה הדרך כ' כ"ן בגימטריא צ', שכל אחד מישראל היו לו צ' חמורים טעונים כשיצאו ממצרים (תנחומא בשלח סי' כ"ה). וזה שנרמז לאברהם ואחר כן יצאו ברכוש וכו' (בראשית טו יד), שהרכוש יהיה בענין אחוריים של תיבת כן כנ"ל היינו צ' חמורים, [הגם שיש לפרש גם כן באופן אחר אחרי כן, היינו אחר אותיות כ"ן הם אותיות ל"ס שהוא ר"ת לילי' ס"מ, הם דכר ונוק' דסט"א שהכניעום, (והוא בגימטריא צ' שהיו להם טעונים לישא משאם כעבדים לאדוניהם), עם כל זה הכל הולך אל מקום אחד, והבן וכפלים לתושיה] וליכא מידי דלא רמיזי באורייתא:
אגרא דכלה
ויאמר הנה שמעתי כי יש וכו' ונחיה ולא נמות (בראשית מב ב). הכפל לשון ונחיה ולא נמות. הנראה ונחיה כפשוטו, ולא נמות היינו אפילו בהגיע זמן המיתה פקודת כל יציר עת כי ימלאו ימיו הנגזרים, הנה יוכל להציל את עצמו ממיתה על ידי נתינת הצדקה, כמד"א (משלי י ב) וצדקה תציל ממות, ולא ממיתה משונה אלא אפילו ממיתה עצמה. וז"ש ונחיה הימים הנגזרים לנו, ולא נמות גם בהגיע העת, כשיהיה לנו ממה ליתן צדקה, נוכל להציל עצמינו גם בעת פקודת כל היציר כדדרש רבי עקיבא בשבת (קנ"ו ע"ב):