Chasidut על בראשית 43:20

ויאמרו בי אדוני ירד ירדנו בתחילה לשבור אוכל (בראשית מג כ). נ"ל על פי שיוסף אמר להם שהם חשודין בעריות (ב"ר פ"ד ז'). ויתכן שלא עברו עבירה ח"ו, אלא שלא נדמו בבחינה זו ליוסף שומר הברית, והבן. והנה מזה בא מיעוט השפע. והנה איתא בזוהר (תיקו"ז כב ס"ו ע"א) דבשומר הברית שם שדי מלבר, ובאינו שומר הברית ס"מ מלבר, עד כאן. הרי נחסר רי"ד, אותיות ירד. והיינו ירד ירדנו, שחסרנו וירדנו מנין ירד, בתחלה לשבר אוכל, מזה הוי תחילה וראשית לשאר דברים המעכבים שפע המזון. וזה שאמר דוד המלך ע"ה (תהלים קיט ה) אחלי יכונו דרכי לשמור חקך (תהלים קיט ז) אז לא אבוש וגו'. על פי מ"ש אור לישרים (דרוש א') כי אם שומר הברית, המצות שלו מתקנים מלאכים, וכשפוגם הברית, גם על ידי מעשה המצות מקלקל שנשבה השפעה קדושה למקום הטינופת, עיין שם עד כאן דבריו. והנה במסכת קדושין (דף ב' ע"ב) איתא דביאה נקרא דרך, דכתיב (משלי ל יט) כן דרך גבר (בעלמא) [בעלמה], עיין שם. וזה פירוש הפסוק (תהלים קיט ד) אתה צוית פקודיך לשמור מאד, אחלי יכונו דרכי שיהיה בקדושה ובטהרה לשמור חקך ולא לכונה אחרת והוא שמירת הברית כראוי, אז לא אבוש בהביטי אל כל מצותיך, ומכלל הן וכו' כי אז יבוש בהביטו למצותיו והבן, וסמך ליה אודך (תהלים קיט ז), כי זה ראוי להודות, כמו שפירשתי בפסוק (תהלים קמ יד) אך צדיקים יודו לשמך. ביושר לבב, על פי שדרשו (ברכות י"ב ע"ב) ולא תתורו אחרי לבבכם (במדבר טו לט), זה הרהור עבירה, ואמרו (חולין דף ל"ז ע"ב) נפשי לא מטומאה וגו' (יחזקאל ד יד), שלא הרהרתי ביום לבא לידי טומאה בלילה, ואי משום דברית הלשון פוגם, וכבר אמרו (ב"ב דף קס"ד ע"ב) שלשה אין אדם ניצול בכל יום, ואלו הן אבק לשון הרע, לזה אמר בלמדי משפטי צדקיך, כמו שאמרו (ערכין ט"ו ע"ב) מאי תקנתא יעסוק בתורה, שנאמר (משלי טו ד) מרפא לשון עץ חיים, והבן.

ובאופן אחר אמרתי לפרש הפסוק (בראשית מג כ) ירד ירדנו בתחלה לשבור אוכל, גם כן בדרך רמז, על פי מה שפרשתי הפסוק בפרשת בחקותי (ויקרא כו יח) ויספתי ליסרה אתכם שבע על חטאתיכם, דקשה מאד דמשמע ח"ו שמעניש להחוטא שבע פעמים ככה מהמגיע לו על פי שורת הדין, וזה תמיה גדולה דלמה יעניש יותר ממה שמגיע לו על פי שורת הדין. ונ"ל על פי דאיתא בספר שם שמואל על הפסוק (בראשית א ב) ורוח אלהים מרחפת על פני המים, כי הטעם שנבראו שמים תחלה (חגיגה י"ב ע"א), הוא משום שרוח אלהים, היינו מה שנאצל מאלהים כמו הרוח שנאצל מהאדם, והנה אם תכתוב שם אלהים במילוי כזה אל"ף למ"ד ה"י יו"ד מ"ם, אם כן המילוי שלו הוא מנין רוח, לכך נקרא רוח אלהים, ושניהם ביחד המאציל והנאצל הוא שי"ן במספר. והיינו פירושא דקרא (בראשית א א) בראשית ברא אלהים את השמים, ולמה נברא שמים תחילה, לזה אמר ורוח אלהים מרחפת על פני המים, כי השין שהוא רוח אלהים היה מרחף על פני המים, אם כן בהתחבר השי"ן למים נעשה שמים. ועל פי זה יובן אמרם ז"ל (סוטה ג' ע"א) אין אדם עובר עבירה אלא אם כן נכנס בו רוח שטות, כי רוח אלהים הוא במנין שי"ן, ויצר הוא גם כן במנין ש', ויש כח ברוח אלהים אשר באדם, כמו שנאמר (בראשית ב ז) ויפח באפיו נשמת חיים, ואמרו רז"ל כל הנופח כביכול מעצמותו הוא נופח, והוא רוח אלהים בגימטריא שי"ן, על כן יש בו כח לבטל היצר. על כן יוסף הצדיק שכבש יצרו, נאמר עליו (בראשית מא לח) איש אשר רוח אלהים בו, אבל אדם שעובר עבירה ואינו כובש היצר, ודאי פורח הרוח אלהים ונכנס בו רוח שטות, עד כאן מבואר בספר הנ"ל. והשתא נבין עד היכן הדברים מגיעין, אשר על ידי חמדה נבזה ונמס, עושה מן רוח אלהים שבו רוח שטות ח"ו. והנה כל נשמת רוח חיים של אדם נאצל מן אלהים, כאמור ויפח באפיו נשמת חיים, ודרשו רז"ל כל הנופח כביכול מעצמו נופח, וידוע דכל נשמה היא כלולה מכל התורה כולה, כולה מתרי"ג אורות עליונים שהם התרי"ג מצוות רמ"ח מצוות עשה ושס"ה לא תעשה, והיינו דכתיב (קהלת יב יג) את אלהים ירא, היינו שלא לעבור על אחד משס"ה לא תעשה, ואת מצותי שמור היינו רמ"ח מצות עשה, כי זה, ר"ל הרמ"ח והשס"ה הוא כל האדם, ר"ל זה הוא כללות האדם והיינו נשמת ישראל, כמו שדרשו רז"ל (במסכת יבמות דף ס"א ע"א) אדם אתם (יחזקאל לד לא), אתם קרוים וכו', לפי שאין לעובדי כוכבים ומזלות רק נפש מעולם העשיה מעולם הגלגלים, ואדם הוא רק מה שנאמר ויפח באפיו וגו', ועל זה נאמר ויהי האדם לנפש חיה. נמצא נשמת אדם כלולה מכל התורה, וידוע דיש ששים רבוא נשמות לישראל, וששים רבוא אותיות לתורה, וכל נשמה הוא אות מהתורה, והיינו כי אות הוא ביני וביניכם (שמות לא יג), וכל אות יש לו ששים רבוא צינורות, צינור לכל אות ואות מהתורה, וכל נשמה כלולה מכל התורה, וכללא דאורייתא היא כ"ז אתוון עם אותיות מנצפ"ך, שעל ידי צירופיהן נתהוה כל התורה, והיינו כל אמרת אלהי צרופה (משלי ל ה). אם כן הכח אשר בכל רוח ורוח מרוח חיים של נשמת ישראל כח המאצילו, הוא אלהים בגימטריא פ"ו, ועוד כללא דכ"ז אתוון הרי קי"ג, וכשחוטא ועושה מרוח אלהים רוח שטות בגימטריא תשט"ו, הסר מזה המספר קי"ג שהיה לו קודם שחטא, נשאר תר"ב והוא ז' פעמים אלהים, נמצא עושה על אלהים קודש, שבעה כיסוים של אלהים אחרים, כאמרם ז"ל (שבת ק"ה ע"ב) על פסוק (תהלים פא י) לא יהיה בך אל זר, איזה אל זר שהוא בגופו של אדם הוי אומר זה יצר הרע, והיינו ליסרה אתכם שבע על חטאתיכם, והבן. והיינו ירד ירדנו, דכבר כתבנו דיר"ד הוא רוח בגימטריא, והיינו ירד, ר"ל הרוח שלנו ירדנו מאיגרא רמה לבירא עמיקתא, שמן רוח אלקים עשינו רוח שטות, אוי לנו ווי לנו מה נעשה ליום הדין, וידוע אמרם ז"ל (קדושין דף פ"ב ע"ב) ראית מימיך חיה ועוף מתפרנסים בצער ובדוחק, והלא הדברים קל וחומר ומה אלו שלא נבראו אלא לשמשני, הם מתפרנסים שלא בדוחק וכו', אני שנבראתי לשמש את קוני אינו דין שאתפרנס שלא בצער, אלא הרעותי את מעשי וקיפחתי את פרנסתי. והיינו התכת הפסוק הנ"ל, זה שירד ירדנו שעשינו מרוח אלקים ח"ו רוח שטות, כאמרם ז"ל (סוטה דף ג') אין אדם עובר עבירה אלא אם כן נכנס בו רוח שטות, זה הוא בתחילה לשבור אוכל דהרעותי את מעשי וקיפחתי את פרנסתי, על כן נשובה עד ה', והיינו והרוח תשיב אל האלקים אשר נתנה (קהלת יב ז). ועל פי זה פירשתי הפסוק ישב רוחו יזלו מים, (תהלים קמז יט) מגיד דבריו ליעקב חקיו ומשפטיו לישראל, (תהלים קמז כ) לא עשה כן לכל גוי ומשפטים בל ידעום הללויה. דקשה טובא בפסוק הנ"ל, חדא מה הוא הפירוש של ישב רוחו, אם הוא לשון נשיבה כמו נשיבת הרוח, אם כן ינשב היה צריך לומר, דהשורש הוא נשב וחסר אות הראשון מן השורש. ועוד איך נמשך לזה מגיד דבריו ליעקב וגו' לא עשה כן לכל גוי וגו'. והנ"ל בזה, דכבר כתיב ורוח אלקים מרחפת על פני המים, וכבר אמרו רז"ל בכמה מקומות (ב"ק פ"ב ע"א) אין מים אלא תורה, שנאמר (ישעיה נה א) הוי כל צמא לכו למים. נמצא כשהרוח הוא רוח אלקים, אז מרחפת על פני המים ויש לו דבקות בהתורה ויכול להשיג בהתורה, ולכך נתנה התורה לישראל שיש בהם רוח אלקים, מה שאין כן עובדי כוכבים ומזלות שאין בהם רק נפש מהעשיה. והיינו ישב רוחו לשון השבה, והרוח תשוב אל האלקים על ידי תשובה, אז יזלו מים שאז מרחפת על פני המים ומשיג בהתורה הקדושה, ולכך מגיד דבריו ליעקב, ר"ל שלכך ניתנה התורה לישראל דוקא שיש בהם רוח אלקים, לא עשה כן לכל גוי ומשפטים בל ידעום, כי אין להם רק נפש מהגלגלים הללויה, וזה העיקר שעלינו להודות ולהלל שלא עשנו כגויי הארצות. או יאמר מגיד דבריו ליעקב, דקאי על האדם המשיב רוח אל האלקים אשר נתנה, הוא יכול להגיד דבריו ליעקב וגו' כי יש לו השגה בהתורה הק', אבל לא עשה כן לכל גוי, כי אין להם יחוס עם התורה, על כן הללויה כי הנחילנו תורת אמת. ועל כן לעתיד לבא (ישעיה יא ט) ומלאה הארץ אלו ישראל, (שנאמר (מלאכי ג יב) ארץ חפץ אתם תקראו), דעה את ה', דהיינו שיהיה מקורבים אל ה' שבכולם יתקיים והרוח תשוב אל האלקים, (וכמו שפירש הרמב"ם כי ידעתיו הנאמר באברהם (בראשית יח יט), שהוא לשון חבה וקורבה, כמ"ש במשה (דברים לד י) אשר ידעו ה' פנים אל פנים, כמו והאדם ידע את חוה אשתו (בראשית ד א), שהוא לשון חיבה וקורבה, עד כאן). הכי נמי דעה את ה', ולכך כמים לים מכסים כי יזלו מים במהרה בימינו אמן.

זאת בריתי אשר תשמרו ביני וביניכם (בראשית יז י). כבר דקדקתי בפרשת אחרי דהכי הוה ליה למימר זאת אות הברית אשר ביני וביניכם, ומדאמר תשמרו ביני וביניכם, משמע שהשמירה היא ביני וביניכם והוא תמוה, וכבר כתבתי שם לישב. וכעת נ"ל לפרש באופן אחר, על פי שכתבתי בפסוק (בראשית מג כ) ירד ירדנו, ובפסוק (איכה ד ז) זכו נזירים משלג (תמצאנו אי"ה בפרשת מקץ). ובהקדים דמילת ערלת בשר מועיל למילת ערלת לב, דמצות מילה היא שמירה לכל התורה, דהנה כבר כתבו חכמי אמת דיצר, ס"ת של מלואו יו"ד צד"י רי"ש הוא שדי, לרמז דשם זה מועיל לבטל היצר הרע. והנה מבואר בספרים (עיין תיקו"ז כב ס"ו ע"א) דעל ידי המילה נשלם שם שדי באדם, עד כאן. ואם כן היא שמירה מעולה. ונ"ל דלכך נכרתו על המילה י"ג בריתות (שבת קל"ג ע"ב), דיצר הרע לפתח חטאת רובץ, והיצר טוב בא אחר י"ג שנים, ואם כן הוא משוקע בטומאה, ומועיל מצוה זו עד י"ג שנים, ולכך נכרתו י"ג בריתות כנ"ל. ועל פי זה אמרתי לפרש אמרם ז"ל (קידושין ל' ע"ב) אמר הקב"ה בראתי יצר הרע בראתי תבלין, דהיינו התורה. דהא כבר כתבנו דהשם שדי השורה באדם הוא שמירה מעולם מיצר הרע, אך לעומת זה הרי אמרו רז"ל (ב"ב דף קס"ד ע"ב) שלשה דברים אין אדם ניצול בכל יום, אבק לשון הרע, והרהור עבירה. והנה ידוע דעל ידי פגם ברית הלשון נפגם ברית המעור ונסתלק השמירה, וכן על ידי הרהור בא לידי טומאה בלילה ונסתלק השמירה (כתובות מ"ו ע"א). אך הלא מבואר במסכת (עירוכין דף ט"ו ע"ב) מאי תקנתיה, יעסוק בתורה שנאמר (משלי טו ד) מרפא לשון עץ חיים, וכן מבואר במסכת ברכות (דף י"ד.) כל המשביע עצמו מדברי תורה ולן אין מבשרין אותו בשורות רעות, ואם כן על ידי התורה חוזר השמירה מיצר הרע והיינו התבלין, ואם כן לפי זה המילה יסוד הכל וכל התורה כולה לחזקה. והיינו אשר תשמרו ביני וביניכם, דעלינו מוטל שמירת המצוה ושלא נפגם בה, ועל השי"ת לשמור אותנו מיצר הרע ומכל דבר רע, נ"ל נכון בס"ד.