Chasidut על בראשית 43:23

ועוד י"ל על אומרו גם עתה כדבריכם כן הוא (בראשית מד י), דהנה דרך בעל נפש לשמור את נפשו, אבל ריקים ופוחזים וחברת גנבים, דרכם להיות מופקרים. ואמר גם עתה כדבריכם, ר"ל לפי הפסק שפסקתם על עצמיכם מורה שכן הוא שאתם חברי גנבים, לפי שאתם מופקרים ועיין בכסף משנה סוף פרק א' מהלכות רוצח שמביא בשם הירושלמי דמחויב להכניס עצמו בספק סכנה להציל חבירו, ועיין שם בכסף משנה הטעם, ועיין בבית יוסף בחו"מ סימן תכ"ו, ובשו"ע שם לא הביא מזה ועיין בסמ"ע שם, ועיין בתשובת חוות יאיר הישנים בהשמטות השייך לדף קל"ד ע"א בסימן קמ"ו, שמביא ראיה מב"מ (דף ס"ב ע"א) מדרש בן פטורא גבי ב' מהלכין וקיתון אחד מים ביניהם, ישתו שניהם וימותו ואל יראה אחד במיתת חבירו וכו', דאף מחויב לכנוס בספק סכנה (גם) בשביל ספק הצלה, עיין שם. והנה נ"ל דראיתו אינו מוכרחת, ובאמת מילתא דתמוה היא מצד הסברא, דעיין בפסחים (דף כ"ה:) בהאי דרבא דמרי דוראי, א"ל קטליה לפלניא וכו', א"ל ליקטלך דמאי חזית דדמא דידך סומק טפי וכו', עיין שם. והנה בזה דלשניהם ספק, שייך בודאי לומר בהיפך מאי חזית, אך לדרש בן פטורא דלא ידע הך דחייך קודמין, אף אם ימותו שניהם הוי הדין כן דזה אסור לשתות כולו וזה אסור לשתות כולו, אבל ללימוד רבי עקיבא, ממילא אף בספק וספק אסור וזה ברור, ואפשר דאף בספק וודאי, ודו"ק. ועיין בעטרת צבי בחו"מ סימן תכ"ו מה שמביא בשם תשובת ה"ר אליהו, דבאם הניצל תלמיד חכם ועדיף מהמציל, יכניס עצמו בסכנה, אבל בלאו הכי לא, עיין שם. והנה יהודה נגש בדברים קשים אל יוסף, כמו שמבואר במדרש (ב"ר צ"ג ו') לומר שזה עלילה וכדומה, ועל זה תיסוב דבריו שלא יקח זה עצמו למופת שהם חברי גנבים, כיון שהוא מופקר כל כך להכניס עצמו בסכנה בשביל ספק הצלה, ואף בנימין שנתפס כגנב לא עדיף מיניה, לכך היו הדברים האלו נאמרים רק לישב זה, אבל דבריו הקשים שאמר לא נאמרו בתורה משום כבודו של יוסף, והם נרמזים בתיבת (בראשית מד יח) ויגש, ובתיבת ידבר נא עבדך דבר שהוא קשה, ועל זה אמר ואל יחר אפך כי כמוך כפרעה, ובידך להמית ולהחיות וחמת מלך מלאכי מות (משלי טז יד), ואיך אני מופקר כל כך, על זה אמר דלאו בשביל בנימין, רק בשביל אבי הצדיק מחויב אני להכניס עצמי לסכנה בשביל ספק נפשו. וידוע דדברו בלשון חכמה, ואב זקן היינו רק בצדיק כמ"ש השל"ה על תלמידי חכמים שנקראו זקנים, וכבר הודיע שאביהם צדיק מדאמר להם אשר על ביתו אלקיכם ואלקי אביכם נתן לכם מטמון (בראשית מג כג), ועכשיו פן אראה ברע ומחויב אני לכנס, ואין עלי אשמה בזה רק אדרבה לזכות רב יחשב, וז"ש (בראשית מד כ) יש לנו אב זקן היינו שקנה חכמה.

ויאמר שלום לכם וכו' כספכם בא אלי וכו' (בראשית מג כג). ר"ל שלום לכם, מדת השלום הוא לכם שייך, שכולכם משפיעים למדת שלום כספכם בא אלי, ר"ל כל תשוקתכם בא אלי, כי תשוקת כל האיברים בא לדרגא דצדיק להוריק שפע באיסתכמותא דכל שייפין, והבן מאד ומאד: