כתונת פסים
מה שאין כן בבחי' של אנשי הצורה, אמר אדם כי יהיה בעור בשרו שאת או ספחת או בהרת והיה בעור בשרו לנגע צרעת והובא אל הכהן וגו', ור"ל אדם שהי' אנשי הצורה, ירידתן הוא עלייתן של אנשי החומר, כי יודע שיש בעור בשרו שאת, לשון משא, כמ"ש בפ' מקץ (בראשית מד, א) אוכל כאשר יוכלון שאת וגו', כי עכירת בשר חומרו גברה על הצורה שלא יוכל לדבק בו ית', ומשום הכי כי יהי' בעור בשרו שאת, כי משא החומר שנקרא עור בשר, גברה על הצורה שבו. ואינו יודע אם זה נמשך מהתחברות אנשי דורו, שנקרא ספחת, וכמו שכתב האלשיך (ויקרא יג, א) הובא דף י"ד, וכדאמרינן בש"ס (עי' סוטה מח:) ראוי הי' שמואל הקטן שתשרה עליו השכינה אלא שאין דורו ראוי לכך וכו'. וז"ש ואינו יודע אי ספחת. או בהרת - שיש לו בהירות ושפע רב מעסקי עולם הזה ומעכב הצורה לדבק בו יתברך, וכמ"ש ביום א' מי יעלה בהר ה' ומי יקום במקום קדשו נקי כפים וכו', עיין זה במקום אחר. והיה בעור בשרו לנגע וכו', מה שהי' עונג, עכשיו על ידי התגברות משא החומר עור ובשר הי' עבודת ה' לו לנגע צרעת וגו'. וז"ש והובא אל הכהן, ר"ל בע"כ הובא אל הכהן עליון, דהיינו שאין לו תענוג בתורה ועבודת ה' הוא כאילו בע"כ הובא אל הכהן עליון*הגה"ה וכמ"ש בש"ס (סנהדרין לט.) אלהיכם כהן, כי קבר למשה במה טבל וכו'. אמנם אח"ז ראיתי בפסוק כתוב אל אהרן הכהן, ומפורש בזהר תזריע דף מ"ט עמוד ב', הכהן סתם זה קודשא בריך הוא וכו'. מכל מקום י"ל והובא אל אהרן, לדבק אל התלמיד חכם עובד ה' הוא בעל כרחו, וממילא גם להקדוש ברוך הוא הוא בעל כרחו, כי בו תדבק (דברים י, כ) דרשו הדבק בתלמידי חכמים, והבן., כמ"ש בסבא (זח"ב צה.) ובת כהן כי תהי' לאיש זר וכו' (ויקרא כב, יב). וזה נקרא ירידה וימי קטנות וימי טומאה וגו'. וביום הראות בו בשר חי יטמא, ר"ל שזה סימן שיודע שהוא טמא אז הוא בשר חי בחי' צ"דיק.