ישמח משה
ועתה נאמר באופן אחר, דעוד יש לדקדק בטענת יהודה שאין בהם דברים מספיקין למלך לעבור על שורת הדין והמשפט, וכי בשביל שיש לו אב זקן, או בשביל אשתו ובניו וכדומה יבוטלו כל המשפטים, ועד התורת האלקית כי ציותה התורה לסנהדרין שלא לחוס ולחמול בשביל אב ואם וכדומה רק בעצם הנשפט, ובנו של שמעון בן שטח יוכיח, כי אף שידע בבירור על פי הודאת עדים ששקר העידו עליו, עם כל זה נהרג לאשר כי לפי שורש הדין אינו חוזר ומגיד, כמבואר בסנהדרין (דף מ"ד ע"ב ברש"י שם), ואין דברים כאלו רק דברי נשים הזקינות, ולא להעביר משפט לפני כל יודעי דת ודין. וגם מאמרו יש לנו אב זקן (בראשית מד כ), מה בכך אם הוא זקן או לא. והנ"ל בהקדים להבין בדברי שבטי ישורין בתשובתם להרודף אחריהם (בסוף פרשת מקץ הן כסף אשר מצאנו וגו', (בראשית מד ט) אשר ימצא מעבדיך ומת וגו'. הלא כיון שכל אחד היה לו צרור כספו במשקלו ולא ידעו מי שם, ואם כן אל תהי מפליג לכל דבר, כי יתכן אשר גם הגביע ימצא באחד מהשקין, ואיך מאבדין בדבורם נפש אחד מישראל, כי מסתמא הדעת נותן שהשופט יאחז דרכו במאי דפסק אנפשיה. ועוד קשה בתשובת הרודף (בראשית מד י) גם עתה כדבריכם כן הוא, עיין פירוש רש"י (ד"ה גם) ורשב"ם ועוד, אין לו מובן. ועוד דכיון דכל כונתו של יוסף לא היה רק לצערם, אם כן יאחז במאי דפסק אנפשיה ויצטערו עוד יותר. אמנם הנראה בזה, כי הנה ידוע דאחי יוסף גבורים היו ויכלו לעמוד על נפשם, אך אין זה מדרך הישראלי לשפוך דם, וידוע מאמר רז"ל בפסחים (דף כ"ה:) ובסנהדרין (דף ע"ג.) כי הרוצה להרוג ניתן להצילו בנפשו. והנה ידוע דאף בקידוש השם דמחויב למסור נפשו, מכל מקום אסור להביא עצמו לידי כך, כי הוי כמאבד עצמו. והנה איתא בתשובת הריב"ל סוף סימן קע"ה הובא בתשובת מהרי"ט (חלק א' סי' כ"א), באחד שנשבע שלא לשחוק, ונתראה לפני המלך ואנסו המלך לשחוק, שאין זה עובר על השבועה אף שידע בשעת שנתראה שהמלך יאנסהו, עיין שם. והבאתי ראיה לזה בביאורי על המגילה שאמרה עד עכשיו באונס (מגילה ט"ו ע"א), והלא כבר גילתה אזנו מדבר בגתן ותרש, ודו"ק. ואם כן הכי נמי התחכמו אחי יוסף באם ימצא הגביע, שיוכלו על פי דין תורה לעמוד על נפשם, לכך פסקו ומת האיש ההוא, ועכשיו רשאין לומר כן, כיון שלא נמצאו עדיין הגביע בידם, ואם המצא ימצא בודאי יחזיק המושל במאי דפסקי אנפשיה, ואז יוכלו לעמוד על נפשם כדין דניתן להצילו בנפשו. והנה זה אשר רדף אחריהם היה מנשה, דהא דבר עמהם והוא הבין מחשבתם, ולכך השיב הוא יהיה לי עבד ודו"ק, ולשון גם עתה, ר"ל שאין לכם לפסוק כך, כי גם עתה קודם החיפוש כדבריכם כן הוא כבר, כי בודאי יש הגביע ביד אחד מכם, והבן.
ישמח משה
או יאמר, בהקדים מה שעמדו כל חכמי לב איך מתחילה חרצו עליהם הדין שיהיה כולם עבדים (בראשית מד ט), וכאשר נתחסד יוסף לומר חלילה וגו' (בראשית מד יז), נגש לדבר קשות. והנה כמעט כולם מתנבאים פה אחד, כי מתחילה חשבו שהוא בעון מכירת יוסף, לזאת שמו יד לפה, אבל אחר שראו שרק בנימין נלכד, והוא לא היה בחטא ההוא, חשבו שהוא רק ענין בחיריי מהמושכל, על כן ויגש (בראשית מד יח) לדבר קשות, ודפח"ח. וגם אני אענה חלקי, כי באמת גם הם חשבו שבנימין גנב הגביע, כדאיתא במדרש (תנחומא מקץ סי' י') שהכו אותו ואמרו אי גנבא בר גנבא. רק שחשבו כי הוא יענש בחטאו שגנב, והם יתענשו על העון הצרור בכנפיהם מענין מכירת יוסף, דאף דכתוב בנימוסיהם דעשרה שנמצא גניבה אצל אחד מהם כולם נתפסים, כמ"ש רש"י בפרשת מקץ (ד"ה גם) על הפסוק (בראשית מד י) גם עתה כדבריכם כן הוא, מכל מקום האמינו דאין מקרה בעולם, דנימא דמקרה הוא שקרה לשיירא שהיו עם הגנב, רק דאם נתפסין ודאי דהוא על עון אחר שבכפיהם, או עון אחד כולל לכולם, או עון פרטי לכל אחד, ויתברך בעל הסיבות המסבב הכל כרצונו. והנה הא דאמרו רז"ל (שבת דף ל"ב ע"א) מגלגלין זכות על ידי זכאי וחוב על ידי חייב, הוא דבר מושכל מצד השכל גם כן להמאמין בהשגחה פרטית, כי השליח להרע הוא ממין הרע, וההיפך בהיפך. ועתה נחזי אנן, דאם אחד עבר עבירה ונידון בסנהדרין, ונהרג על אותו עון שעשה, ודאי אין הסנהדרין בכלל מגלגלין חוב על ידי וכו' ח"ו, כי אין זה בכלל גלגול, רק הם מענישים לרעים בכונה לבער הרע מקרב הארץ, ולכונה זו הושמו לשופטים בארץ. מה שאין כן השיירא שלא חטאו בחטא זה שהם נידונים עליו, רק שנתגלגל על ידם לפרוע להם על עונותיהם שמכבר, ודאי דראוי לומר מגלגלין חוב על ידי חייב כנ"ל. ועל פי זה יובן כי הם אמרו (בראשית מד טז) האלקים מצא את עון עבדיך כפירוש רש"י (ד"ה האלקים) והראב"ע שמורה על חטא הישן, וכאלו נשכח ועתה נמצא כי אין מקרה בעולם, וכיוונו על חטא מכירת יוסף, על כן הננו עבדים גם אנחנו, שאין לנו חלק בהגניבה רק מצד חטא הקדום, גם אשר נמצא הגביע מצד חטאו בגניבה. ויאמר יוסף חלילה לי מעשות זאת, ר"ל שיתגלגל על ידי לשלם לכם על העון שמכבר כי אין אני בגדר חייב, רק אשר נמצא הגביע וגו', כי בזה שאני מעניש בכונה החוטא על חטאו הידוע לי, איני בכלל זה. והנה מתחילה לא ערב לב יהודה לטעון שבשביל צער אביו יפטור לגנב, כי יכעס עליו המושל לומר מה לי ולאביך, אבל עכשיו ששמע שעושה את עצמו לומר כי אינו בכלל שיתגלגל חוב על ידו כנ"ל, לזאת ויגש אליו, ר"ל מצד בחינתו ויאמר עתה ששמעתי מבחינתך, ידבר נא עבדך דבר באזני אדוני, ואל יחר אפך בעבדך כי, ר"ל רק אם כמוך כפרעה מושל רשע, אבל אם אתה מושל חכם וצדיק, ראוי לך לקבל דברי כי אדוני שאל וגו' (בראשית מד יט), ואם כן כל הגלגול על ידך, ויתגלגל מיתת אבינו הזקן שלא חטא על ידך, ואין חוב על ידי חייב גדול מזה. והנה כאשר נתוודע יוסף אמר לא אתם שלחתם אותי כי האלהים (בראשית מה ח), והיא זכות שנתגלגל על ידו, והבן.
ישמח משה
(אשר ימצא אותו מעבדיך וגו' (בראשית מד ט), ויאמר גם עתה כדבריכם כן הוא וגו' (בראשית מד י). יתבאר בריש פרשת ויגש בעה"י).