ישמח משה
עם לבן גרתי (בראשית לב ה). פירש רש"י (ד"ה גרתי) לא נעשתי שר וחשוב אלא גר וכו' שהברכה לא נתקימה בי. דבר אחר גרתי גימטריא תרי"ג, כלומר תרי"ג מצות שמרתי, עיין שם. וכבר אמרתי דשניהן בקנה אחד עולין, דעל פירוש הראשון י"ל דאכתי יתקיימו בו הברכות, ומה שלא נתקיים עד עתה הוא מפני שלא שמר תורה ומצות, על זה צוה לאמר לו דבר אחר ותרי"ג מצות שמרתי, ומצאתי כן בכלי יקר. אמנם על זה קשה הא כיבוד אב לא היה יכול לקיים, וכמו כן שאר מצות התלויות בארץ. והנה שני הפירושים של רש"י הן דרך דרש, והפירוש הפשוט הוא כמ"ש הרשב"ם עם לבן גרתי כאשר ידעת במצות אבי ואמי וכו'. וכבר נודע דרכי לפרש דהדרש יוצא מהפשוט, והנ"ל דכולן יוצאין מהפשוט, דעל הפשוט קשה מה שאמר ואחר עד עתה, הלא יראה וידע שאחר עד עתה. לכך יתכן הדרש גרתי ותרי"ג מצות שמרתי, ואף שלא קיים כיבוד אב, הלא זה היה מצות אביו כדברי הרשב"ם, ושמא תאמר כי אם קיים כל התרי"ג וגם כיבוד אב, למה ירא היה לו לבא ולהלחם, אך התירוץ לזה הוא דמצות אביו היה רק וקח לך משם אשה (בראשית כח ב), ואם כן מה שעבד בשביל אשה היה במצות אביו, והנה על ידי הרמאות נתעכב עוד שבע שנים, ואין לו אשמה כי רחל היא עיקר אשתו, כמו שנאמר (בראשית מו יט) בני רחל אשת יעקב, וכמו שפירש רש"י בפרשת ויצא (בראשית לא לג, ד"ה באהל), והיא אשר לקחה ברצונו וקיים מצות אביו וקח לך משם אשה. ולדעתי שיש נבואה בדברי אביו יצחק באמרו וקח לך משם אשה, דתיבת לך הוא מיותר לכאורה דלמי יקח. אך נראה דלך הוא כמו שפירש רש"י בפרשת שלח לך (במדבר יג ב), לדעתך, ור"ל אף אם יתיהב לך אשה שלא מדעתך, תשתדל עוד ליקח לדעתך, אך מה שעבד בשביל הצאן והון, בזה עבר על כיבוד אב. וזה אומרו עם לבן גרתי ותרי"ג מצות שמרתי, רק זה ואחר עד עתה (בראשית לב ו) ויהי לי שור וגו', ר"ל כדי שיהיה לי כל אלה, היא סיבה ואשלחה וגו' למצוא חן בעיניך, ואף עם עשו לא יבין על בוריה, הוא כוון כן בדבריו כאשר האמת בלבבו. והנה גם בשאר מצות התלויות בארץ, נראה לומר דכל זמן שהיה מצות אביו עליו חובה, וצריך להתעכב ואינו יכול לקיימן בפועל, יצא בהלימוד, מה שאין כן בזמן שנתעכב ברצונו, הואיל ויכול לקיימן בפועל אינו יוצא בהלימוד, וכמו שפרשתי בפסוק (תהלים צג ה) עדותיך נאמנו מאד, והבן.
ישמח משה
ועוד נראה לפרש, ועל פי זה נראה לבאר המדרש בב"ר (פע"ג א') (פרשה שלשה ושבעים סי' א') ויזכור אלקים את רחל (בראשית ל כב), כתיב (תהלים קו ד) זכרני ה' ברצון עמך פקדני בישועתך, א"ר אליעזר בראש השנה נפקדו שרה רחל וחנה. (ב"ר ע"ג ב') ויזכור אלקים את רחל, זכר חסדו ואמונתו לבית ישראל ראו כל אפסי ארץ את ישועת אלקינו (תהלים צח ג), זכר חסדו זה אברהם, שנאמר (מיכה ז כ) חסד לאברהם. ואמונתו זה יעקב, שנאמר (שם) תתן אמת ליעקב, לבית ישראל ישראל סבא, מי היה ביתו של אבינו יעקב, לא רחל, בכלם כתיב (בראשית לה כג) ובני לאה בכור יעקב ראובן, (בראשית לה כו) ובני זלפה שפחת לאה גד ואשר, (בראשית לה כה) ובני בלהה שפחת רחל דן ונפתלי, וברחל כתיב (בראשית מו יט) בני רחל אשת יעקב, עיין שם. והוא כולו תמוה ועיין בנזר הקודש שם. ומקודם נפרש המסורה הנ"ל, ואחר כך נבא לבאר המדרש כיד ה' הטובה עלי, ונקדים מ"ש באז ישיר (שמות טו א), על פי היערות דבש (חלק א' דף ט"ו ע"א) עיין שם, כי שר של מצרים היה בבחינת נוקבא. והנה מבואר בפרשה דילן דנקבה טומאתה בכפלים ביולדות, ועל כן במצרים היה במ"ט שערי טומאה זיי"ן פעמים זיי"ן, כי זיי"ן ימי נדה טומאת נדה בסתם אשה, והדרך לכפול עד זיי"ן כמו שנאמר (ויקרא כו כח) ויסרתי אתכם שבע וגו' כי אין הקב"ה מייסר ח"ו לנקום נקם, רק להסיר כח הטומאה אשר נתעברה בחטא, לכך ויסרתי שבע כי עד שבע כפול, כי למעלה מן המקור אי אפשר לעשות, כמו שמבואר ביומא (דף ל"א ע"א) שם עין עיטם גבוה מקרקע העזרה, ועיין שם ברש"י (ד"ה עין). כי שבעה ימי בראשית מקור כל אשר נברא ונופל תחת הזמן, ולנגד זה וספרתם לכם ממחרת השבת (ויקרא כג טו), לממני יומי ולממני שבועי זיי"ן פעמים זיי"ן עד יום מתן תורה, ועל כן ימי טומאת נקבה לקודש ולמקדש שמונים נגד מ"ט, ומאז גבר חסד אל כי ולא יכלו להתמהמה (שמות יב לט), ובחסדו הוציאם ביד חזקה דהיינו נגד מדת הדין, כמ"ש האלשיך בפסוק (במדבר יד יג) כי העלית את העם הזה בכחך, וידוע מהתוספת דאל הוא שכובש מדת הדין בחזקה, ומ"ט וא"ל הוא שמונים, אז וטהרה, לרמז דהטהרה מטומאה נוקבא מ"ט שערים בחסד אל הוא כנ"ל, והיינו במקהלות ברכו (תהלים סח כז), דקאי על השירה דמצרים כמבואר מפשט הפסוק, וכמו שדרשו רז"ל (ברכות נ' ע"א) עוברין שבמעי אמן אמרו שירה על הים. והנה כבר כתבנו בכמה דרושים דביציאת מצרים היה שני בחינות גשמית משיעבוד לחירות, ובחינה רוחנית מטומאה לקדושה. ובחינה גשמית אין ענין לעוברין כי אז נר דולק על ראשו ומלמדין אותו כל התורה (נדה ל' ע"ב), ובגשמית אינו מכיר רק בחינה רוחני. ועל פי זה מבואר ברכו ממקור ישראל, וכמו שדרשו רז"ל על עוברין, ומאי כולו האי, לזה אמר וטהרה ממקור דמיה, היינו מטומאת נוקבא מ"ט שערים כנ"ל. והנה אז היה הכל ברחמי שמים והיה רק פקידה, אבל לעתיד ימול לבבינו שיהיה זכירה, וכמו שכתבתי במקום אחר בפסוק זכרנו ה' ברצון עמך וגו', והעיקר זיכוך הלב, וכמו שכתבתי הפירוש (בתהלים בתפלה למשה פד ג) בפסוק נכספה וגם כלתה נפשי לחצרות ה', שהוא בחינת לב, וכדכתיב (מלכים א' ט ג) והיו עיני ולבי שם, ושם נתעורר לב הישראלי, ועל כן לבי ובשרי דייקא ירננו וגו', עיין שם. והנה היה קשה להמדרש למה בשרה נאמר וה' פקד לשון פקידה, וברחל לשון זכירה. רק זה לרמז דהגאולה דלעתיד יהיה בזכות רחל, וכמו שנאמר (ירמיה לא יד) רחל מבכה וגו', והובטח לה מנעי קולך, וכמבואר בבראשית רבה (ב"ר פ"ב י') ובאיכה רבתי (איכ"ר פתיחתא). והיינו ויזכור אלקים את רחל, וקשה כנ"ל, לזה אמר כתיב זכרני ה' והיינו כפירושי, ולבאר זה א"ר אלעזר בראש השנה נפקדו וכו', דהנה המפרשים דייקו הכפל ויזכור אלקים את רחל וישמע אליה אלקים, ולא הוה ליה למימר רק וישמע אלקים אל רחל. ותירצו דלכך נכתב ויזכור, להורות דבראש השנה נפקדה דהוא יום הזכרון, עד כאן. ולזה כיון ר' אלעזר שלא תאמר משום הכי כתיב ברחל ויזכור, משום דנפקדה בראש השנה דהוא יום הזכרון, לזה אמר דאי אפשר לומר כן, דהא גם שרה נפקדה בראש השנה, אלא ודאי דהא דכתיב זכירה ברחל הוא כמ"ש, ומפרש מה ענין רחל לגאולה העתידה זכר חסדו וכו', ר"ל כשיזכור חסד לאברהם ואמת ליעקב דהיה בחסד וברחמים (ישעיה נד ז) בחסד עולם ריחמתיך (ישעיה נד ח) וברחמים וכו' (ישעיה נד ז-ח), דהוא בחינת אברהם ויעקב כמ"ש גם כן בנזר הקודש שם, וזכות רחל דהיינו לבית ישראל, אז ראו כל אפסי ארץ כי יהיה הגאולה שלימה ונגלה כבוד ה' במהרה בימינו.
ישמח משה
ותאמר רחל נפתולי אלהים נפתלתי עם אחותי וגו' (בראשית ל ח). דהנה נ"ל לפרש ענין אהבת יעקב לרחל, כי לכאורה היא מילתא דתמוה, ואם אברהם אפילו בדידיה לא אסתכל (ב"ב ט"ז ע"א), כמו שפירש רש"י בפסוק (בראשית יב יא) הנה נא ידעתי (ד"ה הנה), איך הסתכל יעקב בחיר שבאבות בפנויה, ואיך התבונן על בתולה ומה גם שהיה רווק, ובאמת קדוש היה יעקב עד שמעולם לא יצא ממנו שום טיפה לבטלה (יבמות ע"ו ע"א), איך יעשה דבר זה. ואל תתמה על הפסוק (בראשית כט יא) וישק יעקב לרחל, כי יש בו רזי דרזין, אבל בהא קשיא. והנ"ל כפשוטו, כי האמהות היו צדקניות ובעלי רוח הקודש, כמו שדרשו רז"ל (ברכות ז' ע"ב) בענין ראובן שאמרה ראו מה בין בני וכו', שהוא על שם העתיד. והנה רחל היתה עקרת הבית, כי ראה יעקב ברוח הקודש כי היא זיווגו מהיצירה, ועל כן נאמר בפרשת ויגש (בראשית מו יט) בני רחל אשת יעקב, עיין שם רש"י (ד"ה בני), ואינך זכה מן ההפקר. ויתכן להיות דבר זה, כמבואר במגיד משרים פרשת וישב שאמר להבית יוסף כי הוא זכה מן ההפקר באשתו עיין שם, ומסתבר הוא כי בודאי אין מזווגין רק אחת. והנה רחל ולאה גם כן ידעו מזה ברוח הקודש, על כן בכתה לאה שלא תעלה בגורלו של עשו כמו שפירש רש"י (בראשית כט יז, ד"ה רכות), ורחל שמחה, על כן היתה יפת תואר. וזה לדעתי פירוש הפסוק ועיני לאה רכות ורחל היתה יפת תואר וגו'. ר"ל שלזה היו עיניה רכות, משום שרחל היתה יפת תואר וגו', דהיתה זיווגו של יעקב, וממילא דהיתה תמיד בשמחה, לזה בכתה לאה דסברה שלא תעלה בגורלו כנ"ל, ומשום זה ויאהב יעקב את רחל, הואיל והיא היתה בת זוגו, אבל ח"ו שיסתכל בה ומכל שכן שיחמוד יפיה דשקר החן וגו' (משלי לא ל). ואת לאה לא אהב, כי איננה שלו ולא עלה על דעתו ליגע במה שאינו שלו כנ"ל, וכן אחר כך גם כשנשא שתיהן, מכל מקום רחל היתה חביבה עליו ביותר ועקרת הבית, הואיל והיא היתה זיווגו מששת ימי בראשית כנ"ל. והנה להבין למה קרה לצדיק הזה כך שיבא אל לאה בטעות, הלא טוב טוב היה שיתן השי"ת בלבו שישאנה גם כן, וכן יתן בלב לבן. והנ"ל בזה דשומה מאת ה' היה, דהנה נראה לפרש בפרשת תולדות (בראשית כה כב) בפסוק ויתרוצצו הבנים בקרבה ותאמר אם כן למה זה אנכי, דהנה מצאנו (בפרק חלק סנהדרין דף צ"ט ע"ב) דנענש יעקב על שלא קיבל את תמנע כשרצתה להתגייר, על כן צץ ממנה נצר זדון זרע עמלק. ויש להבין דבאמת מ"ט לא קבלה. ועוד קשה אם עונש היה ליעקב, למה יהיה זה לתמנע, וכי בשביל שרצתה להתגייר, יבא ממנה המקולל אבי אבות הטומאה אשר ימחה שמו במהרה בימינו. והנ"ל על פי המבואר בגמרא יבמות פרק כיצד (דף כ"ח ע"ב) ובתוספת פרק ב"ש שם, ובמרדכי פרק החולץ, ובהגהות מרדכי שם, וברמב"ם פרק י"ג מהלכות איסורי ביאה (הלכה י"ד ט"ו ט"ז) עיין שם, ובש"ע יו"ד (סימן רס"ח סעיף י"ב), אם אשה היא, בודקין אחריה שמא עיניה נתנה בבחורי ישראל. ואם כן תמנע ודאי היה כונתה רק לשם אישות ולכבוד שתנשא ליעקב או לזרעו, ולכך לא קבלה, ואף על פי כן נענש, דהיה לו לבטוח על חכמתו וצדקתו שיחזירה אחר כך לגמרי למוטב כמבואר כל זאת בפוסקים שם, אבל איהי כיון דלא היה בפועל שום מעשה, והמחשבה היה רק להנאתה ולא לשם שמים כלל, מהיכי תיתי יהיה לה שכר, רק דהעונש של יעקב יתכן שבא על ידה מדה כנגד מדה, והבן כנ"ל ברור.