Chasidut על בראשית 46:2

ויזבח זבחים לאלקי אביו יצחק (בראשית מו א). להיות שראה התגברות מדת הדין דגבורת יצחק, נתכוין להמתיק. ואפשר יש לרמז בעגלות ששלח יוסף (בראשית מה כז), מיעוט עגלות שנים, שני פעמים עגל"ה בגימטריא גבורה. ונ"ל עוד אחר שנדקדק עוד בפסוק שאחר זה (בראשית מו ב) ויאמר אלקים לישראל במראות הלילה, הלא הנבואה בלילה הוא רק לנביאי אומות העולם, ומי לנו גדול מיעקב בחיר שבאבות, הגם שבהליכתו לפדן ארם היה גם כן בחלום, היינו משום דעדיין לא נשא אשה כמבואר בזוהר הק' (ח"א קמ"ט ע"ב). אבל זכור תזכור את אשר כתבנו בפרשת תולדות בפסוק (בראשית כו כג) ויעל משם באר שבע (בראשית כו כד) ויירא אליו י"י בלילה ההוא, דגם שם ביצחק הקשינו לדעת למה בלילה. והונח לנו על פי מ"ש בחסד לאברהם שבאר שבע הוא הסולם המפסיק בין ארץ ישראל לחוץ לארץ, ושם נאמר דבבוא האדם מחוץ לארץ לארץ ישראל, בלילה הראשונה בבואו אחר הסולם מחליפין נשמתו, וכן בהיפך בנוסעו מארץ ישראל לחוץ לארץ בבואו אחר הסולם. והגם שגדולה מעלות האבות ובודאי אישתנו מכל איש למעליותא, עם כל זה בודאי גם בבחינתם יש הפרש במדריגתם בין חוץ לארץ לארץ ישראל, והשינוי הזאת הוא גם כן בלילה הראשונה. והנה יצחק אבינו בנסעו אפילו מארץ פלשתים לארץ ישראל, הגם שארץ פלשתים גם כן יש בה מבחינת ארץ ישראל, עם כל זה אינו דומה קדושת ארץ ישראל בעצמותה. על כן תיכף כשעלה לבאר שבע ובא אל הסולם, אישתני למעליותא בלילה הראשונה בעת פקודת נשמתו. על כן וירא אליו י"י בלילה ההוא, בכדי שיראה ההפרש בין נבואות ארץ פלשתים לנבואת ארץ ישראל, דבודאי הבין בהתגלות הזאת ענין ההפרש ביתר שאת. והנה יעקב אבינו בעת נסעו מארץ הקודש בכאן, נסע לבאר שבע למקום הסולם, ונפשו יודעת מאד שבלילה הראשונה מחויב להיות איזה שינוי בפקודת נשמתו, והיה מתיירא ומיצר על הדבר, ויזבח זבחים לאלקי אביו יצחק, להיזכר זכות יצחק אביו אשר נשתנה למעליותא בלילה בבואו לבאר שבע, והוא מתיירא מן ההיפוך ח"ו. על כן ויאמר אלקים לישראל (הגם שהוא ישראל בתכלית הגדלות וההשגה, עם כל זה אמר לו החזיון) במראות הלילה, (כי מזה פחד שבלילה הראשונה יהיה איזה שינוי, (בראשית מו ג) ויאמר אליו אנכי האל אלקי אביך (שעלה בכאן למדריגה היותר גדולה, בכן גם אתה) אל תירא מרדה מצרים וכו', הבן: