Chasidut על בראשית 6:6

(ג) עוד ביאור על המדרש הנ"ל (במ"ר פכ"א א'). וליישב מה שדקדקתי באמרו ית"ש (במדבר כה יא) ולא כליתי וגו', היתכן שאם לא היה פנחס מקנא שהיה כליה ח"ו, מה שנא זה מכל החטאים שלא היה כליה על ידיהם. והנ"ל על פי מ"ש האלשיך בפסוק (שמות לב יד) וינחם ה' על הרעה אשר דבר וגו', (הובא בעיר בנימין על הירושלמי דפאה ריש פרק ואלו מפסיקין וגו' עיין שם, ותורף דברי האלשיך דבמבול היה כליה משום דכתיב (בראשית ו ו) ויתעצב אל לבו, עיין שם). והנה נ"ל להוסיף על דבריו, משום דהמחשבה הוא בדין, שהרי עלה במחשבה לברא במדת הדין, והעשיה שהיה בדבור היה בשיתוף הרחמים (ב"ר י"ב ט"ו), וכמו שפירשו כך עלה במחשבה לפני (מנחות כ"ט ע"ב), עד כאן. והנה באמת בכל חטאי הרבים בחלול השם המפורסים, הדין נותן כליה ח"ו, וכן הוא כפי המחשבה, אך השי"ת ברחמיו מכניסן בדבור. ועל פי זה נ"ל לפרש (ישעיה א' כ') ואם תמאנו ומריתם חרב תאוכלו כי פי ה' דבר, דכי משמש במקום רק בכמה מקומות, והוא בסוג אלא, ור"ל הלנצח תאכל חרב ח"ו, לזה אמר רק פי ה' דבר ויש לו גבול ומשותף ברחמים, ולכך נזכר שם הויה דהוא רחמים. ולכך נאמר (בפרשת תשא, שמות לב ז) וידבר ה' אל משה לך רד, דהדבור עצמו הוא רחמים. והנה לפי זה י"ל דלענין נתינת שכר לפנחס, ראוי שלא יפסד עבור הרחמים, רק כפי שהיה כפי הדין במחשבה, ואם כן הצילם מכליה, והיינו ולא כליתי וגו' בקנאתי, וקנאה הוא בלב כפי טיב לשון הקודש במתחרה בלב לנקום. וזה דברי המדרש דהיה קשה להמדרש קושיתי על הפסוק, ומתרץ כתרוצי דהא דאמר השי"ת ולא כליתי וגו', הוא שיטול שכרו כפי הדין, ואתי שפיר לפי זה דאין המדרש אומר דברי נביאות שכך אמר השי"ת, רק דהוא ביאור על הקרא המפורש אמר הקב"ה בדין הוא שיטול שכרו, ר"ל שהוא נוטל שכרו כפי שהוא לפי הדין, והוא פירוש נפלא בס"ד. ונ"ל שזה הטעם שאמרו רז"ל (קידושין דף ל"ט:) שמחשבה טובה הקב"ה מצרפה למעשה ולא מחשבה רעה, שהרי היה ראוי להתנהג כפי המחשבה, אם כן המחשבה עיקר, רק שברחמיו העיקר כפי המעשה, אבל לטובה אדוכתיה קאי, והבן.

זאת תהיה תורת המצורע ביום טהרתו והובא אל הכהן וגו׳ ודרשו רז״ל מוציא רע שבעון לשון הרע נגעים באין, אבל הענין דכתיב (בראשית א׳, א׳) בראשית ברא אלהים גו׳ ודרשו רז״ל בשביל התורה ובשביל ישראל נמצא ישראל הם דבר חשוב מאוד לפני השם יתברך שבשבילם ברא כל העולמות כל הברואים והשם יתברך מקבל תענוג מכל אחד מישראל אפילו מרשע גדול (שיר השירים ו׳, ז׳) כפלח הרמון רקתך אפילו רקנים שבך מלאים מצוות כרימון וכשמדבר לשון הרע על אחד מישראל אפילו כשאומר אמת הוא מבטל תענוג הבורא יתברך כביכול ומביא בו מדת עצבות כביכול כאמור (בראשית ו׳, ו׳) ויתעצב אל לבו ומהפך מעונג לנגע לכן שכרו מדה כנגד מדה נגעים באים עליו. ואמרו רז״ל גדולה לשון הרע כנגד עבודה זרה גילוי עריות ושפיכות דמים וצריך לדקדק מה ענין עבודה זרה ללשון הרע אבל הענין דכתיב (תהלים ע״ג, ו׳) בדבר ה׳ שמים נעשו שכל העולמות וכל הברואים נבראו בדיבור בכ״ב אותיות התורה שהוא נקרא מלכות שמים כי כשהמלך אינו מדבר אין יודעים לעשות רצונו וכשמדבר נתגלה רצונו והוא מלכות שמים ומלכותו בכל משלה ואיתא בס״י קבען בפה שהשם יתברך קבע הכ״ב אותיות עולם הדבור מלכות שמים מדת אדנות אדני שפתי תפתת קבע בפה של אדם:

וְעַל-כֵּן צְרִיכִין לוֹמַר וִדּוּי עַל חֲטָאָיו קֹדֶם נְפִילַת אַפַּיִם. זֶה סוֹד מַה שֶּׁכָּתַב רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה שָׁם בְּהַתּוֹרָה הַנַּ"ל עַל מַה שֶּׁשָּׁאֲלוּ סָבֵי דְּבֵי אַתּוּנָא מִי יֵימַר וּפֵרֵשׁ שָׁם, מִי יָכוֹל לִכְנֹס לְהֵיכְלֵי הַתְּמוּרוֹת לְהַעֲלוֹת הַקְּדֻשָּׁה וְהַשִּמְחָה מִשָּׁם כְּדֵי שֶׁעַל-יְדֵי זֶה תַּעֲלֶה הַשְּׁכִינָה מֵהַגָּלוּת וְתַעֲלֶה בְּכָל עֲלִיּוֹת הַנַּ"ל עַד שֶׁיִּזְכֶּה לְהַשִּיג אֶמְצָעוּתָא דְּעָלְמָא שֶׁהוּא בְּחִינַת אוֹר אֵין סוֹף, עַיֵּן שָׁם וְזֶה בְּחִינַת וִדּוּי עַל הַחֲטָאִים שֶׁאוֹמְרִים קֹדֶם נְשִׂיאַת אַפַּיִם שֶׁאָז הוּא תַּכְלִית הַיִּחוּד שֶׁנִּכְלָלִין בָּאֵין סוֹף בִּבְחִינַת מְטֵי וְלֹא מְטֵי וְכוּ' כַּנַּ"ל, כִּי אִי אֶפְשָׁר לְהַשִּיג זֶה הָאוֹר בְּחִינַת אוֹר אֵין סוֹף כִּי אִם עַל-יְדֵי שֶׁמַּעֲלִין כָּל נִיצוֹצוֹת הַקְּדֻשָּׁה מֵעִמְקֵי הַקְּלִפּוֹת שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת עֲלִיַּת הַשְּׁכִינָה מֵהַגָּלוּת כַּנַּ"ל וְלָזֶה צְרִיכִין וִדּוּי דְּבָרִים, כִּי עַל-יְדֵי כָּל הַחֲטָאִים נוֹפְלִין נִיצוֹצֵי הַקְּדֻשָּׁה בֵּין הַקְּלִפּוֹת שֶׁזֶּהוּ עִקַּר פְּגַם שֶׁל כָּל הַחֲטָאִים שֶׁבָּעוֹלָם כַּיָּדוּעַ וְעִקַּר הַפְּגָם הוּא מַה שֶּׁמִּתְגַּבֵּר חַס וְשָׁלוֹם הָעַצְבוּת עַל-יְדֵי הַחֲטָאִים בִּבְחִינַת (תְּהִלִּים לח) אֶדְאַג מֵחַטָּאתִי, בְּחִינַת (בְּרֵאשִׁית ו) וַיִּתְעַצֵּב אֶל לִבּוֹ, כִּי הַשְּׁכִינָה שֶׁהִיא כְּלָלִיּוּת הַקְּדֻשָּׁה הִיא שִׂמְחָתָן שֶׁל יִשְׂרָאֵל וְהַקְּלִפּוֹת שֶׁכְּנֶגֶד הַקְּדֻשָּׁה הֵם בְּחִינַת עַצְבוּת תּוּקְפָא דְּדִינָא, כַּמְבֹאָר בְּהַתּוֹרָה הַנַּ"ל וְעַל-יְדֵי הַחֲטָאִים גּוֹרְמִים חַס וְשָׁלוֹם, שֶׁנִּיצוֹצֵי הַקְּדֻשָּׁה בְּחִינַת נִיצוֹצֵי הַשִּמְחָה לִשְׂמֹחַ בְּהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ לִשְׂמֹחַ בְּשִׂמְחַת אַחְדוּתוֹ יִתְבָּרַךְ אֵלּוּ נִיצוֹצוֹת הַשִּמְחָה הֵם בְּחִינַת נִיצוֹצֵי הַקְּדֻשָּׁה שֶׁנּוֹפְלִים בֵּין הַקְּלִפּוֹת שֶׁהֵם בְּחִינַת עַצְבוּת, כִּי הַשִּמְחָה הִיא הַקְּדֻשָּׁה כַּנַּ"ל וַאֲזַי הָעַצְבוּת וְהַמָּרָה שְׁחוֹרָה מִתְגַּבֵּר חַס וְשָׁלוֹם וְאֵינָם מַנִּיחִים לְיִשְׂרָאֵל לִשְׂמֹחַ. וְזֶה עִקַּר גָּלוּת הַשְּׁכִינָה עִקַּר פְּגַם כָּל הַחֲטָאִים שֶׁבָּעוֹלָם. וְעַל-כֵּן אַחַר הַתְּפִלָּה שֶׁצְּרִיכִין לִכְלֹל בְּאוֹר הָאֵין סוֹף בִּבְחִינַת מְטֵי וְלֹא מְטֵי כַּנַּ"ל, שֶׁזֶּה אִי אֶפְשָׁר כִּי אִם עַל-יְדֵי שִׂמְחָה כַּנַּ"ל וּמֵחֲמַת שֶׁעַכְשָׁיו בַּגָּלוּת, הַשְּׁכִינָה שֶׁהוּא בְּחִינַת הַשִּמְחָה בַּגָּלוּת, עַל-כֵּן אִי אֶפְשָׁר לִזְכּוֹת לְשִׂמְחָה כְּדֵי לְהַשִּיג אוֹר הָאֵין סוֹף כַּנַּ"ל כִּי אִם עַל-יְדֵי שֶׁיּוֹרְדִין לְעִמְקֵי הַקְּלִפּוֹת לְהַעֲלוֹת נִיצוֹצֵי הַשִּמְחָה שֶׁהֵם נִיצוֹצֵי הַקְּדֻשָּׁה לְהַעֲלוֹתָם מֵעִמְקֵי הַקְּלִפּוֹת שֶׁעַל-יְדֵי הַשִּמְחָה הַזֹּאת עוֹלִין מֵעוֹלָם לְעוֹלָם וְכוּ' עַד שֶׁמַּשִּיגִין אוֹר הָאֵין סוֹף בִּבְחִינַת הַנַּ"ל וְעַל-כֵּן צְרִיכִין וִדּוּי דְּבָרִים אָז, כִּי עַל-יְדֵי הַוִּדּוּי שֶׁמִּתְוַדִּין עַל הַחֲטָאִים עַל-יְדֵי זֶה מִתְכַּפְּרִין הַחֲטָאִים, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (מִשְׁלֵי כח), וּמוֹדֶה וְעֹזֵב יְרֻחָם, כִּי עַל-יְדֵי הַוִּדּוּי מַעֲלִין כָּל הַנִּיצוֹצוֹת שֶׁנָּפְלוּ עַל-יְדֵי הַחֲטָאִים וְאָז כְּשֶׁעוֹלִין נִיצוֹצוֹת הַקְּדֻשָּׁה עַל-יְדֵי מְחִילַת עֲוֹנוֹת שֶׁזּוֹכִין עַל-יְדֵי הַוִּדּוּי אֲזַי עוֹלָה הַשִּמְחָה מֵהַגָּלוּת שֶׁהוּא עִקַּר הַקְּדֻשָּׁה כַּנַּ"ל וְעַל-יְדֵי שִׂמְחָה זֹאת זוֹכִין לְהִכָּלֵל בְּאוֹר הָאֵין סוֹף לְהַשִּיגוֹ בִּבְחִינַת מְטֵי וְלֹא מְטֵי כָּל אֶחָד לְפִי בְּחִינָתוֹ וְזֶהוּ בְּעַצְמוֹ בְּחִינַת נְפִילַת אַפַּיִם שֶׁמְּבֹאָר בַּכַּוָּנוֹת שֶׁאָז מַפִּילִין אֶת עַצְמָם לְמַטָּה לְמַטָּה לְסִטְרָא דְּמוֹתָא כְּדֵי לְהַעֲלוֹת הַקְּדֻשָּׁה מִשָּׁם וְאָז נַעֲשֶׂה תַּכְלִית הַיִּחוּד, עַיֵּן שָׁם, הַיְנוּ כַּנַּ"ל, כִּי הָא בְּהָא תַּלְיָא, כִּי אִי אֶפְשָׁר לְהַשִּיג וּלְהַגִּיעַ לִבְחִינַת תַּכְלִית הַיִּחוּד שֶׁהוּא בְּחִינַת הַשָּגַת אוֹר הָאֵין סוֹף בַּבְּחִינָה הַנַּ"ל כִּי אִם עַל-יְדֵי שִׂמְחָה שֶׁזּוֹכִין עַל-יְדֵי שֶׁיּוֹרְדִין לְעִמְקֵי הַקְּלִפּוֹת לְהַעֲלוֹת הַקְּדֻשָּׁה שֶׁהִוא הַשִּמְחָה מִשָּׁם כַּנַּ"ל שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת מִי יֵימַר הַנֶּאֱמַר בְּהַתּוֹרָה הַנַּ"ל: