אגרא דכלה
בעצם היום הזה (בראשית ז יג). למדך הכתוב וכו'. דאם לא כן בעצם היום הזה מיותר:
אגרא דכלה
בעצם היום הזה בא נח (בראשית ז יג). כבר ידעת (עיין זוהר ח"א נ"ט ע"ב) כי נח מרמז ליסוד דעביד נייחא לנוק', שהוא סוד התב"ה שבא אליה נח לקיום העולם, וכבר ידעת יו"ם הז"ה מרמז לזעיר אנפין. והנה יש לפרש עצם היום הזה, היינו הבהירות של יום הזה הנ"ל, דהיינו יסוד דזעיר אנפין אשר שם הוא התחלת האור מכל המדות הכלולין לשם להשפיע לתבה, ועיין בזהר בתחילתו (ח"א א' ע"א) במאמר רבי חזקיה, וז"ל מכאן ולהלאה אור דאתברי ואתגניז, ואתכליל בברית ההוא דעאל בשושנה דא ואפיק בה זרעא עכ"ל, על כן נקרא "עצם "היום "הזה. ובזה תבין ויקח משה את עצמו"ת יוסף כו' (שמות יג יט), וכן ואת עצמות יוסף אשר כו' (יהושע כד לב). ובזה תבין שהתורה מלמדת לאדם דעת דרכי הצדיק האמיתי, שכל פעולותיו ועשיותיו הם צורך גבוה, וכל חסד דעבדין לא עבדין לגרמייהו, כי משליכים את נפשם מנגד עבור רצונו ית"ש. וז"ש בעצם היום הזה בא נח וכו', שכוונת נח וכו' בביאתו אל התבה לא היתה להציל את נפשו ממים הזדונים, רק בא בעצ"ם היו"ם הז"ה, דהיינו שיתחבר עצם היום הזה, היינו יסוד דזעיר אנפין עם התב"ה ארון הברית, על כן זכה להיות צדיק יסוד עולם. או יאמר בעצ"ם, היינו הבהירות של יום הזה, היינו יסוד דאבא המתלבש תוך יסוד דזעיר אנפין, כאשר ידעת מסוד אלה תולדת נח נח וכו' (בראשית ו ט), הכל באופן כאמור כנ"ל:
אגרא דכלה
[בעצם היום הזה נמול אברהם וכו' (בראשית יז כז). עיין מ"ש בפרשת נח (בראשית ז יג) עצ"ם היו"ם הז"ה, מכונה ליסוד צדיק. וזה שאמר בעצם היום הזה, שכוונת אברהם בהמולו בשר ערלתו, היה להעביר הערלה מבחינת יסוד צדיק, שלא תהא הערלה סוד הקליפה חופפת על ברית קודש, והבן]. (עד כאן מועתק מהשמטות לאגרא דכלה מסוף ספר קהלת יעקב):