אגרא דכלה
ואגין הש"ם במימריה עלוהי. הנה עם היות שכן דרכו דרך הקודש להמליץ הדברים הנראים כמדבר בגשמיות, על כן כינה בכל מקום למאמר השם לא אל השם בעצמו, עם כל זה יש לפרש בכאן דעתו הקדושה, דהנה בציווי בניית התיבה נאמר (בראשית ו יג) ויאמר אלקי"ם, ובציוי ביאתו לתיבה נאמר (בראשית ז א) ויאמר הויה. והוא על פי שפירש הבעש"ט ז"ל על פסוק (תהלים קיט פט) לעולם ד' דברך נצב בשמים, והוא כי כל הדברים אשר היו במאמר השם בראשית הבריאה כגון יה"י רקי"ע (בראשית א ו), אותן האותיות עומדים עד היום ברקיע ומחיים את הרקיע שלא יתבטל ממציאתו, ודברי השם הם חיים וקיימים, וכן בכאן למה נאמר בציווי אל התיבה הויה, וכן למה אמר לו בטעם כי אותך ראיתי צדיק לפני. אך הורה על גודל רחמנותו ית' לשמור את נח מכל המקטריגים אשר על ידם היתה פעולת המבול, על כן אמר לו לאותן האותיות כי אותך ראיתי צדיק וכו', והנה הדברים האלה היו חיים וקיימים ועמדו לשמירה מעולה כל ימי המבול להגין על נח הצדיק לבל יקרב אליו שום מכשול. וזהו (בראשית ז טז) ויסגור ד' בעדו, ר"ל אותו האמירה שאמר לו בשם הויה שם הרחמים, והוא אמירת כי אותך ראיתי צדי"ק וכו'. וזה ענין פירוש המתרגם ואגין הויה במימריה עלוהי, והבן.
אגרא דכלה
והבאים זכר ונקיבה (בראשית ז טז). על פי מ"ש לעיל יוצדק מאוד והבאים מעצמן בלי טרחה לנח זכר ונקבה באו, מה שאין כן אינך הובאו בטורח נח, נ"ל. ובזה תבין כאשר צוה אלקים את נח, ר"ל לענין שבעה שבעה צוהו תקח ל"ך, ר"ל בטרחך והשתדלותך: