Chasidut על בראשית 8:1

ויזכר אלקים (בראשית ח א). מה זכר וכו', זכות שלא השחיתו דרכם הגם שאינם בני עונשין, עם כל זה שמרו את חוקם, ולמ"ד (סנהדרין ק"ח ע"א) דכל הבהמות היו מוכרחים על ידי מעשה האדם, ר"ל שאלו הסתתרו את עצמם ושמרו את עצמם מבני אדם שלא יפעלו בהם דבר מגונה. ורש"י ז"ל פירש זה, דעל כרחך הפירוש הוא שעלה לרצון לפניו איזה זכות, דאי אפשר לומר שזכר אותם לרחם עליהם, דקשה וכי סלקא דעתך לומר שעד עכשיו היו שכוחים ממנו ית', בהסיר השגחתו ח"ו הרי יתמו כרגע, ובפרט במים הזדונים כאלו שאפילו איצטרובלין של ריחים נמחה (ב"ר פ"ל ח'):

ודכיר ד' במימריה. רצונו לתרץ דהוה ליה למימר ויזכר הויה (בראשית ח א) דהוא מדת הרחמים, על כן פירש דבאמת הוא הויה, רק שנזכר אלקי"ם להורות שנזכר במימריה, היינו על ידי ההיכל וכנ"ל:

בירושלמי ודכיר ברחמי טבא דאית עמיה. נ"ל שהוא גם כן בא לתרץ למה זכר אלקים שהוא הדין, לזה פירש דתיבת אש"ר את"ו שבפסוק קאי אדלעיל, וזה שיעור הכתוב (בראשית ח א) ויזכר אלקים את נח וכו', מה זכר אש"ר את"ו, ר"ל זכר את הרחמים אשר גנוז אתו גם בעת הדין, כי השם הוא האלקים, ובמה זכר בתב"ה, והבן: