ישמח משה
והנ"ל בהקדים מ"ש (בפרשת נח) בביאור המדרש (ב"ר ל"ג ה') וישלח את העורב (בראשית ח ז), הדה"ד (תהלים קה כח) שלח חשך ויחשיך וכו'. על פי מה דאיתא בסנהדרין (דף ק"ח ע"ב) וישלח את היונה מאתו (בראשית ח ח), וגבי עורב לא כתיב מאתו, מכאן שדירתן של צדיקים אצל טהורים. והטעם שהם מתדמים לבוארם, כי לא יגור במגורו רע מסטרא דטומאה, וכדאיתא הם (סנהדרין ק"ח ע"ב) שאמר לו העורב רבך שנאיני ואת שנאתני, עיין שם. וידיעת הפכים בשוה שרשעים דירתן אצל טמאים מסטרא דטומאה, כי כל אחד מתדבק למינו, ועל דרך לא בחנם הלך זרזיר אצל עורב וכו' (ב"ק צ"ב ע"ב). והנה ידוע כי הטלה הוא היה מקור מצרים, והיא תמיה גדולה הלא הטלה הוא מהטהורים, ואיך דבקו בו עד שבזה היה הטומאה הגדולה שבגדולות. והנ"ל על פי שכתבתי (ריש פרשת מקץ) אהא דמן היאור עולות (בראשית מא ב), על פי מאמר רז"ל (ע"ז ל"ט ע"א) תורא דימא אסור, דטהור ביבשה טמא בים, עיין שם. ולפי זה נ"ל כי שורשם היה טלה שבים והבן, ואם כן לפי זה עיקר כח תוקף שורש השר שלהם בים, ולכך למדו כשפים, דביבשה לא היה להם התחזקות בשורשן, והתחזקו בכשפיהם דמועיל ביבשה, ולכך לא בא השר לעזרתם רק כאן בים סוף. ובזה מיושב הפסוק וישיגו אותם חונים על הים כל סוס רכב פרעה, על דרך שכתבתי בפסוק (דברים כ א) וראית סוס ורכב, והיינו שהמצרים השיגו ומצאו המרכבה טמאה שלהם חונה על הים, ופרעה הוא שם הידוע לשרשן בשם המלוכה שלהן.
ישמח משה
בב"ר פרשה ל"ג (ב"ר ל"ג ה') וישלח את העורב (בראשית ח ז), הדה"ד (תהלים קה כח) שלח חשך ויחשיך. והוא פלאי מה ענין זה לזה. והנ"ל בהקדים לפרש גוף הפסוק (תהלים ק"ה כ"ח) שלח חשך ויחשיך ולא מרו את דברו. דקשה תרתי. א', מהיכי תיתי שימרה. ב', אם קאי על החשך, הוי ליה לכתוב ולא מרה לשון יחיד. ולתרץ זה נאמר על פי מה שפירש רש"י על פסוק (שמות י כא) וימש חשך, דהיה כפול ומכופל, עיין שם (ד"ה וימש). והרשב"ם פירש וימש חשך, החשך של לילה יאפל זמן מרובה, שלא האירה לילה עד זמן ג' ימים, עד כאן דבריו. ואם כן לדבריו לא היה חשך מיוחד, רק שלא שמשו המזלות מן סוף הלילה של המכה עד ג' ימים ונשאר לילה והבן, מה שאין כן לרש"י הוי חשך מיוחד. והנה יש הכרע לדברי רש"י מפסוק (בראשית ח כב) יום ולילה לא ישבותו, עיין מה שפירש רש"י שם (ד"ה ויום), וז"ל: מכלל ששבתו כל ימי המבול שלא שמשו המזלות ולא ניכר בין יום ובין לילה. לא ישבותו, לא יפסקו כל אלה מלהתנהג כסדרן, עד כאן. דהלא בענין הטביעה של המצרים, יש אמתלאות שאין זה מנגד לאמרו ית' ולא יהיה עוד מבול (בראשית ט יא), מב' טעמים. א', שעל כל עולם כולו אינו מביא דוקא. ב', שדוקא להביא מבול עליהם, אבל הם באים בתוך הים (עיין סוטה י"א ע"א). והני ב' התירוצים לא שייכים כאן, דתירץ הב' ודאי לא שייך כלל. וגם תירוץ הראשון לא שייך, דבשלמא שם הרי נאמר ולא יהיה עוד מבול לשחת כל בשר, מה שאין כן כאן דנאמר סתם יום ולילה לא ישבותו, משמע בשום מקום לא ישבותו והבן, אלא ודאי דהמזלות שמשו, רק דהיה חשך מיוחד שהחשיך למצרים וכפירוש רש"י. וזה דברי הפסוק שלח חשך ויחשיך, דהיינו כדברי רש"י ששלח חשך מיוחד להחשיך, אבל המזלות שמשו והיינו ולא מרו המזלות את דבריו, אבל אם לא שמשו המזלות היו ממרים את דבריו שאמר ויום ולילה לא ישבותו, והבן. והנה בספר נתיב הישר פרשת בא הביא המדרש הנ"ל, ופירש בו דמהא וישלח את העורב (בראשית ח ז), מבואר דלא שמשו המזלות בימי המבול עד עתה, דאם לא כן שליחות העורב למה, כיון שפתח החלון היה לו לראות (בראשית ח ו), אלא ודאי שהיה חשך, ואם כן יום ולילה לא ישבותו כפירוש רש"י שישמשו מאז ולהלן, (ולאפוקי ממה שכתב מהרש"א בחדושי אגדות דשביתה בכל מקום, היינו מנוחות הפועל שלא ישבותו בני נח רק יעסקו במלאכה, ולא קאי על מנוחות הפעולה, עיין שם). והנה אם לא היה חשך במצרים יותר מחשכת לילה, ויום ולילה היה שוה אף אם שמשו המזלות, מכל מקום סותר להמאמר יום ולילה לא ישבותו כיון דיום ולילה שוה, אלא ודאי דהיה בלילה מחשיך טפי, והיינו שלח חשך ויחשיך טפי מסתם חשך. ועל פי זה יתבאר המדרש הנ"ל, עד כאן דבריו. והנה לדעתי אין זה סותר למאמר יום ולילה לא ישבותו, כיון ששמשו המזלות אף אם יום ולילה שוה. לכך נ"ל באופן אחר דמדאמר וישלח את העורב, שמע מינה שלא שמשו המזלות אז בימי המבול כמ"ש בספר הנ"ל, ואם כן יום ולילה לא ישבותו כפירוש רש"י כמו שכתב גם כן בספר הנ"ל, על זה אמר הדה"ד שלח חשך, דהיינו דשלח דבר מיוחד להחשיך כפירוש רש"י הנ"ל ולא כרשב"ם, אבל המזלות שמשו, וקשה לא ישמשו המזלות ולא יצטרך לשלוח חשך, אלא ודאי דפירוש רש"י עיקר ביום ובלילה לא ישבותו וצריך להיות בהכרח כן, והבן.
ישמח משה
וירא והנה הסנה בוער באש והסנה איננו אכל (שמות ג ב), ויאמר משה אסורה נא ואראה וגו' מדוע לא יבער הסנה (שמות ג ג). כבר בארנו הפסוקים האלו באר היטב (בפרשת נח בד"ה בב"ר (פל"ג ה') וישלח את העורב (בראשית ח ז), הדה"ד (תהלים קה כח) שלח חשך ויחשיך עיין שם). ועתה נאמר בדרך אחר, דהנה כמו שנודע שלמעלה בעת עליית הצדיק, חוזרין ומפשפשין אחריו דאולי לעליה זו אינו מזוכך, ככה הצדיקים בעולם הזה בעת עלותם לאיזה מדריגה, הם עושים תשובה מחדש. והנה משה היה כולו טוב, אך ענותנותו הרבתו לחשוד עצמו, והנה במראה זו נתחדש למשה מדריגת הנבואה, והיה בסנה מחמת עמו אנכי בצרה (תהלים צא טו), כי היה המראה עבור ישראל (עיין שמו"ר פ"א ה'). אבל קודם ששמע משה מהות המראה, חשב שהוא לרמז כי אף שבוער בו אש ה', עדיין לא כילה הקוצים מן גופו. והיינו וירא משה, ר"ל הבין והנה הסנה בוער באש ואף על פי כן הסנה איננו אכל, ועל כן אמר אסורה נא, ר"ל לשון תשובה כמו סור מרע (תהלים לד טו), ואראה את המראה וגו', ר"ל שאזכה למדריגה זו, כי מדוע לא יבער וגו' הלא לא בשמים היא. וירא ה' כי סר לראות (שמות ג ד), ר"ל כדי לראות והיה קשה בעיניו ית' צערו של צדיק, על כן אמר לו אל תקרב הלום ר"ל לבחינה זו (שמות ג ה), כי המקום ר"ל מדריגה כמו שמבואר במורה נבוכים, אדמת, ר"ל שאפילו האדמה שבך הוא הגוף קדש הוא, רק מה שנראה לו בסנה, ביאר אחר כך הנה צעקת בני ישראל וגו' (שמות ג ט), והבן.