ליקוטי מוהר"ן
מְצָאֻנִי הַשּׁוֹמְרִים הַסֹּבְבִים בָּעִיר, הִכּוּנִי פְצָעוּנִי, נָשְׂאוּ אֶת רְדִידִי מֵעָלַי – הַיְנוּ שֶׁמַּעֲלָה שֶׁהָיָה לְהַנֶּפֶשׁ בִּבְחִינַת חַי, גַּם זֶה לָקַח מִמֶּנָּה, כִּי עַכְשָׁו אֵין לָהּ מָנוֹחַ לְכַף רַגְלָהּ. אוֹי לוֹ לְהַשּׁוֹחֵט הַזֶּה, אוֹי לְהַנֶּפֶשׁ, שֶׁהָרַג אֶת הַנֶּפֶשׁ, וּמָסַר אוֹתָהּ בְּכַף אוֹיְבֶיהָ, וְאֵין לְהַשְּׁכִינָה מַיִּין נוּקְבִין לְהַמְשִׁיךְ טֶרֶף לְבֵיתָהּ, וְעַל־יְדֵי־זֶה: בְּנַפְשֵׁנוּ נָבִיא לַחְמֵנוּ – בִּיגִיעָה וְטִרְחָא גְּדוֹלָה:
ישמח משה
במסורה ולא מצאה היונה מנוח (בראשית ח ט). ואם לא מצאה ידו די השיב (ויקרא כה כח). גם צפור מצאה בית (תהלים פד ד). ונ"ל לפרש המסורה הנ"ל בשבעה דרכים כיד ה' הטובה עלי.
ישמח משה
(ב) או יאמר, על פי היערות דבש (חלק א' דף נ"ח ע"ב) על הפסוק (תהלים פד ד) גם ציפור מצאה בית, כי אין עוף נקרב בבמה (זבחים ס"ט ע"א), עיין שם הטעם. ושלימות כל המין אם מאותו המין נקרבים לה', ותורים ובני יונה הוא מין ציפור, עיין שם. ועל פי דבריו נ"ל ליישב קושית התוספת בפרק שלוח הקן (חולין דף קל"ט ע"ב ד"ה ת"ש) דמהא דגם ציפור מצאה בית, מוכח דאיירי נמי בטמא, דאטו טמא לא מצאה בית, דלפירוש היערות דבש על כרחך לא איירי אלא בטהור ודוק, ועל פי מ"ש במקום אחר ביערות דבש על המדרש שאמר אליהו בהר הכרמל ובדברך עשיתי (מלכים א' יח לו), כשם שעשית שמים וארץ, שנאמר (תהלים לג ו) בדבר ה' שמים נעשו, עד כאן. על פי שכתבו המפרשים דבית חוניו היה לשמים אף דנאסרו הבמות, היינו בארץ ישראל. ועל פי המדרש (מגילה כ"ט ע"א) דתבור וכרמל מערי חוץ לארץ היה, ונקבעו בארץ ישראל על ידי שבאו למתן תורה. וזה שאמר אליהו כשם שעשית, דאז היו מחוץ לארץ ומותר בו במה, והבן. ועל פי זה מבואר גם ציפור מצאה בית כנ"ל, אבל אם לא מצאה ידו די השיב (ויקרא כה כח), דהיינו שאין ישראל עושין תשובה שיהיה כדאי להשיב הבית על תילה, כי כל דור שאין נבנה בית המקדש בימיו וכו' (ירושלמי יומא פ"א ה"א), אז ולא מצאה היונה מנוח (בראשית ח ט), כי אם בהמה תמצא מנוח, אבל יונה לא מצאה מנוח, והבן.