אגרא דכלה
חית הארץ אתכם (בראשית ט י). הם המתהלכים עם הבריות: מכל יוצאי התבה. להביא שקצים ורמשים: חית הארץ. להביא המזיקין שאינן בכלל החיה: אשר אתכם. שאין הלוכן עם הבריות, כן הם התחלת הציונים ברש"י כאשר ציינתי עם הנקודות, ולפי זה הציונים הם מהופכים בסדר הכתוב. אבל הוכרח רש"י לפרש כן, להורות דתיבת אש"ר אתכ"ם מתחילת הפסוק, קאי אחיות שאין הילוכן עם הבריות, מה שאין כן אחר כך לא נאמר תיבת אש"ר, רק אתכ"ם, משמעותו שהם אתכם ממש, ולא רצה רש"י ז"ל לפרש כן תיכף, דיוקשה מנא לן הא, דלמא אשר אתכם קאי אשדים, ואתכ"ם אחיות. אבל השתא דפירש דחית הארץ דסוף פסוק, על כרחך קאי אשדים, דאם לא כן למה לי כלל הרי זה מיותר לגמרי, על כרחך אש"ר אתכ"ם דהתחלת הפסוק, קאי אחיות שאין הילוכן עם הבריות, ויש מי שפירש דמדיבור המתחיל חי"ת האר"ץ, עד הילוכ"ן ע"ם הב"ריות הוא דיבור אחד, ואין נראה כלל דאין זה לשון רש"י בשום מקום לבקי בדבריו הקדושים:
אגרא דכלה
ואת כל נפש החיה אשר אתכם (בראשית ט י). א"ת לרבות כל נפש החיה שיהיה אחר כך בדורות הבאים: