באר מים חיים
ואפשר לזה רומז הכתוב באומרו (בראשית ט', י"ג-ט"ז) את קשתי נתתי בענן וגו' וראיתיה לזכור ברית עולם. כי כשח"ו מתבטל מישראל אות תפילין או שבת קודש ח"ו, שאינו מאיר כפי הנצרך. ובאמת העולם צריך תמיד לשני בריתות. אז מוכרח הקב"ה להזכיר בריתו שכרת עם נח ובניו ואחר כך עם אברהם יצחק ויעקב והוא ברית אבות. ונודע מדברי הזוה"ק (חלק ב', ס"ו:) שהקשת מרמז על אות הברית וכן הוא בדברי הרב ז"ל (בליקוטי תורה פרשת תבוא ובליקוטי שמואל דרוש יהונתן ודוד עיין שם) ולזה אמר את קשתי נתתי בענן וגו' כלומר כשראה בענן שח"ו אין בישראל כי אם אות הקשת אות ברית קודש אז וראיתיה לזכור ברית עולם להזכיר ברית אבות. אבל אם ח"ו כשגם זה מתבטל מישראל אז תמה זכות אבות גם כן לצד שנחסרו מלהיות שני אותות בשום פעם. וזה שהשיב הקב"ה לאברהם (מנחות נ"ג:) בחורבן בית המקדש, ובשר קודש יעברו מעליהם (ירמיה י"א, ט"ו), כי אז ח"ו לא יחנן ה' צבאות ומוכרח להיות שליטת הקליפות ונעשה הגלות. ואמנם גם בגלות המר צריכים להאותות שלא יכלו ישראל מכל וכל ח"ו.
ישמח משה
זאת אות הברית וגו' (בראשית ט יב), את קשתי נתתי בענן וגו' (בראשית ט יג). הנה באות הקשת כבר חתרו קמאי ובתראי להבין מה האות הזה, הלא עינינו רואות שמלהט השמש באויר הלח יהיה הקשת בתולדו, כי בכלי המים לפני השמים יראה כמראה הקשת, עיין ברמב"ן פרשה זו, ובבעל עקדה, וביפה מראה במסכת ברכות פרק הרואה. ולי נראה דאין כאן התחלת קושיא, דמה שרואין במים נגד השמש, היינו אחר שנתן אות וגזר שיקבל המים מניצוץ השמש צורה זו, והיינו הקשת שבעבים, ממילא גם מים שלמטה מקבלין צורה זו, אבל אין זה טבעי, רק במאמר ה' מצד נתינת האות, והיינו מי יבא אחרי המלך וגו', והוא תירוץ נכון בס"ד. והנה מצינו בש"ס דכתובות סוף פרק המדיר (כתובות ע"ז ע"ב) ששאל רבי שמעון בן יוחאי (לרשב"ל) לרבי יהושע בן לוי נראתה הקשת בימיך. ותמהו כל המפרשים הלא הקשת מוכרח על ידי שנראה השמש על ידי העבים כמו על ידי זכוכית ועששית. ועל התורה לא קשיא, כי אף על פי כן לקח לעד ולברית, כמו עד הגל הזה (בראשית לא נב) שהיה כבר, וכמו כן גם כאן את הקשת אשר נתתי כבר, יהיה מהיום והלאה לאות, כן פירשו המפרשים. אבל הא קשיא. והנ"ל בזה, דאיתא בפרקי דר"א (פ"ד) כשאין ישראל עושין רצונו של מקום, אז הגשמים על ידי עננים והוי הארץ כאשה הרה לזנונים. אבל כשעושין רצונו של מקום, אז הגשמים באים בלא עננים רק מן השמים, כדכתיב (ישעיה נה י) כי כאשר ירד הגשם והשלג מן השמים, והוי כאשה הרה מבעלה, עד כאן. אם כן כי ליכא עננים ליכא קשת, ודו"ק.
אגרא דכלה
(ב"ר פל"ה ג') פרשה לה. (בראשית ט יג) את קשתי, "קישותי. דהוקשה לו את הקשת הוה ליה למימר, ולכך אפקיה לדרשי', ועיין פירושו ברש"י: