חסידות על בראשית לא:א

אשר עשו בחרן (בראשית יב ה). שהכניסן וכו'. דקשה האיך אפשר לאדם לעשות נפשות: שם ופשוטו של מקרא וכו', וכמו עשה את כל הכבוד וכו' (בראשית לא א). לכאורה קשה כיון דיצדק כפשוטו, למה הוצרך מקודם למדרש. אך הוא דזולת המדרש גם שם בפסוק "עשה את כל הכבוד הזה, אינו מובן איך יפול לשון עשיה. אך על פי המדרש הזה ידענו דפעולת השכל הפועל נקרא עשיה, ואם כן גם שם "עשה את כל הכבוד, על ידי שכלו ותחבולתו. ואם כן לפי זה נוכל לומר בכאן כפשוטו דקאי אעבדים ושפחות, נ"ל:

וְזֶה בְּחִינַת (שבת צב): אֵין הַנְּבוּאָה שׁוֹרָה אֶלָּא עַל חָכָם, גִּבּוֹר וְעָשִׁיר; כִּי כָל בְּחִינוֹת אֵלּוּ הֵם בִּבְחִינַת כָּבוֹד, שֶׁמִּשָּׁם נִמְשָׁךְ הַנְּבוּאָה. חָכָם – בִּבְחִינַת (משלי ג׳:ל״ה): כָּבוֹד חֲכָמִים יִנְחָלוּ. גִּבּוֹר – בִּבְחִינַת (תהילים כ״ד:ח׳): מִי זֶה מֶלֶךְ הַכָּבוֹד, ה' עִזּוּז וְגִבּוֹר. עָשִׁיר – בִּבְחִינַת (בראשית ל״א:א׳): וּמֵאֲשֶׁר לְאָבִינוּ עָשָׂה אֶת כָּל הַכָּבֹד הַזֶּה.

ומאש"ר לבניו (שמות כט כז). ומאש"ר תרין במסרה. דין. ואידך "ומאשר "לאבינו (בראשית לא א). "אשר הוא תשובה עילאה, השב בתשובה עילאה יוכל לתקן גם את אביו וגם את בניו, וגם השב צריך לשוב על עונות אביו והתודו את עונם ואת עון אבותם (ויקרא כו מ), (על כן אנחנו אומרים אבל אנחנו ואבותינו חטאנו, וקבלתי ממרן מהרמ"מ זצוק"ל דאפשר גרם אל האב לחטוא בהיותו אתו עמו בכח במוחו, וראיה לדבריו שנתפגמו כל הדורות בחטא אבינו הראשון אדם קדמאה). וכן צריך השב לשוב ולהתוודות על שגרם חטא לבניו, כי בהוליד את הבן שלא לשם שמים רק למלאות תאוותו, הנה הלבוש הוא מהאב המוליד והוא מסייעו לדבר עבירה ח"ו. וזהו ומאשר לאבינו ומאשר לבניו: