וַיִּשְׁמַ֗ע אֶת־דִּבְרֵ֤י בְנֵֽי־לָבָן֙ לֵאמֹ֔ר לָקַ֣ח יַעֲקֹ֔ב אֵ֖ת כָּל־אֲשֶׁ֣ר לְאָבִ֑ינוּ וּמֵאֲשֶׁ֣ר לְאָבִ֔ינוּ עָשָׂ֕ה אֵ֥ת כָּל־הַכָּבֹ֖ד הַזֶּֽה׃
תפארת שלמה
וישמע את דברי בני לבן לאמר לקח יעקב את כל אשר לאבינו ומאשר לאבינו עשה את כל הכבוד הזה. כי אמנם זה היה מדת של אבותינו הקדושיס ללקט אורות וניצוצות הקדושות בכל מדרך כף רגלם כמ"ש לכם יהיה. וכ"נ באברהם אבינו ונברכו בך כל משפחות האדמה ובזרעך. לשון המבריך את הגפן לנטוע במקום אחר כן הבריך כל הנשמות להקדושה כמו במלחמת המלכים שם מצא נשמת רבא כמובא בכתבי האר"י ז"ל בר"ת "רכשו "בן "אחיו ע"ש. וכזה היה ענין יעקב ויוסף בכל הליכתם לכן כאשר יעקב אבינו ע"ה הוציא כל הני"ק מבית לבן לא היה לו לעשות עוד אצלו כלל. וז"ש לקח יעקב את כל אשר לאבינו ר"ל כל דסט"א אשר כל יניקתם וחיותם מיניקת הקדושה והוציא את בלעם מפיו ומאשר לאבינו עשה את כל הכבוד הזה. דהנה זה דרך האיש הישר הולך ליקח לו ראיה מהפכו כאשר רואה תשוקת ההמון עם והשתדלות בדבר הרשות ככה ירדוף הוא וישתדל בזריזות בקיום המצות והוא ישכים כמו שהם משכימים בבקר. וכמו כן כשרואה איזו ענין מתאוות עוה"ז ואיזו התפארות ותשוקת האדם להם כן יתלהב ויתאווה להקדושה להיות דבוק בשרשו וכן בכל המדו' וכמבו' זה בספר תהלים כמה פעמים. וזה היה ענין העבדות של יעקב אבינו אצל לבן בראותו תשוקתו וטרדתו בעניני תאוות עוה"ז ככה עשה אף הוא בקדושה. וכ"נ ברבקה ותקח את בגדי עשו בנה החמודות אשר אתה בבית ותלבש את יעקב בנה כו' כי יעקב היה ירא לשמוע אל אמו לקחת הברכות פן אהיה כמתעתע והבאתי עלי קללה כו' ולזה לקחה בגדי עשו החמודות פי' חמדת ותאוות עשו בעניני עוה"ז לבשה את יעקב בנה כדי לעשות מצותה בחשקות. וז"ש ומאשר לאבינו עשה את כל הכבוד הזה כי ממנו לקח ראיה להעבדות הש"י ולכן אח"כ כשהלך מעמו נאמר ויגנוב יעקב את לב לבן הארמי פי' שגנב לבו הרע להיות לו דרך להפוך להקדושה כמ"ש חשבתי דרכי הם דרכי הרשות ואשובה רגלי אל עדותיך. וז"ש ולא תתורו אחרי לבבכם וכו' למען תזכרו וכו' ר"ל עיניכם אשר אתם זונים תקחו להפך למען תזכרו ועשיתם את כל מצותי להפוך מרע לטוב כנ"ל. והבן: