בֵּאדַ֨יִן נְבוּכַדְנֶצַּ֜ר הִתְמְלִ֣י חֱמָ֗א וּצְלֵ֤ם אַנְפּ֙וֹהִי֙ אשתנו [אֶשְׁתַּנִּ֔י] עַל־שַׁדְרַ֥ךְ מֵישַׁ֖ךְ וַעֲבֵ֣ד נְג֑וֹ עָנֵ֤ה וְאָמַר֙ לְמֵזֵ֣א לְאַתּוּנָ֔א חַ֨ד־שִׁבְעָ֔ה עַ֛ל דִּ֥י חֲזֵ֖ה לְמֵזְיֵֽהּ׃
פרי צדיק
האר"י הק' ז"ל חשב י"ב צירופי שמות הוי' לי"ב חדשי השנה. וצירוף חודש זה הוא הוה"י אתוון למפרע וזה מורה על מדת הגבורה ודין וכמו"ש בזוהר הקדוש (ח"ב נ"ב א') לענין שם ע"ב טורין למפרע ברזא דגבורה. וכ"כ בזוהר הקדוש (ח"ג ק"נ ב') תנינא דיצחק וכו' ובג"כ סדורא דאתוון למפרע. וכן בזוה"ק (ח"ב קפ"ו א') ירחא דלכון כסדורא דאתוון אבי"ב וכו' אב"ג כסדרא אבל ירחא שביעאה דילי הוא מסופא דאתוון תש"ר. והוא דחודש תשרי אומרים בר"ה היום הרת עולם היינו כמו שעלה במחשבה לברוא בפועל אחר ששיתף מדת הרחמים למדת הדין שכ"כ התוס' (ר"ה כר"ז.) דאלו ואלו דברי אלהים חיים דבתשרי עלה במחשבה לבראות ולא נברא עד ניסן. ור"ה נקרא בתיקונים (תי' מ"א) יומא תנינא ומדת גבורה נק' אש כמו שנאמר חמה אין לי ויתכן שחודש הזה שהחמה בתקופתה נברא במדה זו מ' גבורה וכ"כ הקדמונים שע"ש כך נקרא תמוז ע"ש האש והחום מלשון הפ' (דניאל ג' י"ט) למזא לאתונא. ובקליפה הוא מדת הקנאה ובקדושה הוא מדת יראה. וזה שא' בס' יצירה המליך אות ח' בראי' וכו' תמוז בשנה דראי' הוא אותיות יראה והוא כשישים האדם אל לבו שממ"ה הקב"ה עומד עליו ורואה במעשיו מיד יגיע אליו היראה והוא מדת יצחק פחד יצחק פחד על הקרובים דהיינו שהיה רואה תמיד שהקב"ה עומד עליו ממש. ועל דרך מה שאמרו (ברכות כ"ח:) שיהיה מורא שמים עליכם כמורא בשר ודם וכו' ולואי תדעו כשאדם עובר עבירה אומר שלא יראני אדם. מכלל שמורא שמים הוא גם כן שיראה שמלך מלכי המלכים עומד ורואהו ממש ומדתו מדת גבורה בחינת אש כנ"ל וזה האש שורף האש הרע כמו שנאמר והיה בית יעקב אש ובית יוסף להבה וגו' ולא יהיה שריד לבית עשו וכתיב כי הנה היום בא בוער כתנור וגו' ולהט אותם היום הבא וגו' וזרחה להם יראי שמי שמש צדקה ומרפא בכנפיה ואיתא בגמרא (נדרים ח:) צדיקים מתרפאין בה שנאמר וזרחה וגו' והרשעים נידונין בה וכו' והיינו דכתיב והיה מדי חודש בחדשו וגו' יבא כל בשר להשתחוות לפני וגו' וכ' בתרי' ויצאו וראו בפגרי האנשים וגו' ולמה נצרך הראיה ברשעים אך כיון דכתיב יבא כל בשר היינו כשהם בגוף כשיש עוד יצר הרעף ואף שאז יתבטל הרע מהיצר הרע מכל מקום לא יתבטל לגמרי רק דלא יהי' מנוול כמאן דסחי ומטביל מטומאתו. והיינו שהחשק יהיה רק לטוב וכמו"ש בזוהר הקדוש (תולדות קל"ז א' וב') אבל יש חשש שמא ישוב היצר הרע ויתגבר שהרי הנחש נכנס לאדם הראשון לפתותו אף לג"ע אם שהיה גוף קדוש שהיה עם הגוף בג"ע. ועל זה נצרך ויצאו וראו וגו' וע"ד מה שנאמר נגוף ורפא נגוף למצרים ורפוא לישראל כעין שנדרש (בזח"ב ל"ו א') והיינו שעל ידי המכות למצריים נפל פחד ויראה על ישראל כמו שנאמר אשר יגורת מפניהם. וכן כאן כתיב ויצאו וראו וגו' וע"ד מה שנאמר הכרתי גוים נשמו פינותם וגו' אמרתי אך תראו אותי תקחו מוסר וגו' וזה שאמר צדיקים מתרפאין בה על ידי הראיה בהם ולא עוד אלא שמתעדנין בה שנאמר ויצאתם וגו' (שמעתי ביחוד מתעדנין בה היינו עדן עלאה והוא על ידי שנכנס היראה למעמקי הלב נעשה מזדונות זכיות כמו שאיתא (שבת פ"ט:) אם יהיו חטאיכם כשנים הללו שסדורות ובאות מששת ימי בראשית כשלג ילבינו שיהיה כזכיות דלית נהורא אלא ההוא דניפק מגו חשוכא ע"כ):
שם משמואל
בספר יצירה המליך אות ח' בראי' וקשר לו כתר וצרפן זה בזה וצר בהן סרטן בעולם ותמוז בשנה ורגל שמאל בנפש, נראה לפרש דלשון תמוז הוא מלשון למֵזֵא לאתונא דניאל ג' י"ט שפירשו בו הסקה ושריפה וכן מזי רעב, וביחזקאל והנה שם הנשים יושבות מבכות את התמוז שפירש"י גם לשון היסק, והיינו שמזל חודש זה מושך לחמימות חיצוני, וכן סרטן אוכלין אותו בעלי זמה להלהיב תאותם כידוע, וא"כ שורשו חמימות רעה ר"ל: