וּ֠מִֽתְכַּנְּשִׁין אֲחַשְׁדַּרְפְּנַיָּ֞א סִגְנַיָּ֣א וּפַחֲוָתָא֮ וְהַדָּבְרֵ֣י מַלְכָּא֒ חָזַ֣יִן לְגֻבְרַיָּ֣א אִלֵּ֡ךְ דִּי֩ לָֽא־שְׁלֵ֨ט נוּרָ֜א בְּגֶשְׁמְה֗וֹן וּשְׂעַ֤ר רֵֽאשְׁהוֹן֙ לָ֣א הִתְחָרַ֔ךְ וְסָרְבָּלֵיה֖וֹן לָ֣א שְׁנ֑וֹ וְרֵ֣יחַ נ֔וּר לָ֥א עֲדָ֖ת בְּהֽוֹן׃
אגרא דכלה
משל לאוהבו של מלך וכו' עמד בן בנו וכו' לדורן דסבך (ב"ר פל"ד ט'). נ"ל דהנה י"ל דהש"י עלתה לפניו לרצון רק מסירות נפשו דאברהם אבינו באש. והנה אתיא רי"ח רי"ח בגזירה שוה, דנאמר בחנניא מישאל ועזריה ורי"ח נור וכו' (דניאל ג כז), ואם כן הריח דחנניא מישאל ועזריה עלתה לרצון לפניו, ואי אפשר לומר רק הריח דחנניא מישאל ועזריה עלתה לפניו ית', דלמה לא הריח גם הריח של אבינו אברהם הסמוך לדורות נח, על כרחך לומר את לרבות אברהם, ורי"ח רי"ח גזירה שוה לחנניא מישאל ועזריה. והשתא יקשה מכל הדורות שקידשו שמו הגדול עד אין חקר שנהרגו ונשחטו ונטבחו ונקברו חיים על דבר כבוד שמו, לא הריח אלא ריח חנניא מישאל ועזריה. על כן אמר דדמי דורון דחנניא מישאל ועזריה לשל אברהם שהוא באש ונזכר על ידי הקרבן הנקרב על גבי האש, והבן: