חָזֵ֣ה הֲוֵ֗ית עַ֣ד דִּ֤י כָרְסָוָן֙ רְמִ֔יו וְעַתִּ֥יק יוֹמִ֖ין יְתִ֑ב לְבוּשֵׁ֣הּ ׀ כִּתְלַ֣ג חִוָּ֗ר וּשְׂעַ֤ר רֵאשֵׁהּ֙ כַּעֲמַ֣ר נְקֵ֔א כָּרְסְיֵהּ֙ שְׁבִיבִ֣ין דִּי־נ֔וּר גַּלְגִּלּ֖וֹהִי נ֥וּר דָּלִֽק׃
פרי צדיק
(שבת קיט :) תניא ריב"י אומר שני מלאכי השרת מלוין לו לאדם בע"ש מבית הכנסת לביתו א' טוב וא' רע כו' מלאך טוב אומר יה"ר שתהא לשבת אחרת כך ומלאך רע עונה אמן בע"כ כו' ב' מה"ש המלוין לו הם יצר טוב ויצר הרע כמו שאמרנו (ונת' מא' ה). ובזוה"ק (פ' זו רנב ב) ואינון ממנן לאשגחא בכל אינון דנטרי יומא דשבתא ומענגי שבתא כדקא יאות והיינו דעיקר תכלית מעשה שמים וארץ הוא יום השבת דאיהו יומא דנשמתין ולאו יומא דגופא כמ"ש (זוה"ק ויקהל רה סע"א) וזה עיקר רצונו של מקום שיהיה האדם רק לשמש את קונו ולא ידע כלל מעניני עוה"ז וז"ש ואינון ממנן וכו' כנ"ל. ואמר עוד מאליו ארבע עד נטלי נפקי שביבין דאשא ומאלין שביבין אתעבידו ע"ב גלגלין מלהטין באשא מהכת אתעביד נהר דינור אלף אלפין ישמשוניה לההוא נהרא כל אינון דמענגי שבתא כו' ע"ש ומ"ש שביבין דאשא וגלגלין באשא הוא ע"פ מה שנאמר (דניאל ז׳:ט׳-י׳) שביבין די נור גלגלוהי נור דלק נהר דינור וגו' אלף אלפין ישמשוניה ובגמ' (חגיגה יג :) כ' א' אומר אלף אלפין ישמשוניה וגו' וכ' א' אומר היש מספר לגדודיו כו' ור' ירמיה ב"א א' אלף אלפין ישמשוניה לנהר דינור כו' מהיכן נפיק כו' ולהיכן שפיך כו' על ראש רשעים בגיהנם. וגיהנם איתא (ב"ר פ' ו') לא יום ולא גיהנם אלא אש שיוצאה מגופן של רשעים ומלהטת אותם כו' והיינו דנורא דיצר הרע שהם ג' קליפות הקנאה והתאוה והכבוד שנקראו אש הם עצמם אש דגיהנם (כמו שנת' ויקהל מא' ט עש"ב) וכיון שאמר דאלף אלפין ישמשוניה לנהר דינור דשפיך על ראש רשעים בגיהנם. הם המלאך רע שהוא אש דגיהנם כנ"ל. והנה בזוה"ק זכרו נהר היוצא מעדן להשקות את הגן בשם נהר דנגיד ונפיק ונהר היוצא מעדן הוא מים ונהר דינור הוא של אש. אכל באמת דברי תורה מצינו שנקרא אש כש"נ מימינו אש דת. ותורה נמשלה למים כמ"ש (ב"ק יז.) אין מים אלא תורה והענין דא' (קידושין ל :) בראתי יצר הרע ובראתי לו תורה תבלין ואמרנו שהשי"ת ברא יצר חשק מים. והחשק יכול להיות לטוב להיות חמידו דאורייתא וחדוותא דשמעתא כמו שיהיה לעתיד. רק אתה עושה אותו רע כשמכניסו לעניני תאות עולם הזה. ואז כשהאדם מקלקל נעשה ממנו אש ונעשה נהר דינור נגד ונפק ואלף אלפין ישמשוניה לנהר דינור ומזה נפקין שביבין דאשא וע"ב גלגלין מלהטא באשא וכש"נ גלגלוהי נור דלק. ומכל מקום אמר דאלף אלפין ישמשוניה לההוא נהרא כל אינון דמענגי שבתא כו' שבאמת אף היצר הרע הוא לשמש נברא לסייע האדם לעבודה וכש"נ מפנק מנוער עבדו וגו' ונדרש (סוכה נב :) על היצר הרע שהוא עבדו של אדם רק כשמקלקל יהיה מנון ושר וכפירש"י (ונת' וישלח מא' ד עש"ב). ועל זה אמר בכל יומא ויומא נגיד ההוא נהר די נור ואוקיד לכמה כו' וכמ"ש בגמרא ולהיכן שפיך כו' על ראש רשעים בגיהנם. ואחר כך א' וכד עייל שבתא כרוזא נפקא ושכיך ההוא נהר דינור וזעפין וזיקין ושבבין אשתככו כו' דהנהר בעצמו קדוש כנ"ל אך השביבין דאשא והנור הוא משתכך ביום השבת שאז אין אש של גיהנם כלל. ואחר כך מסיק בזוה"ק ואעל בגו אמצעותא דהיכלא כו' כד עייל שבתא מתסדראן תמן כל פתורי בני עלמא דאקרי בני היכלא דמלכא כו' ובריך ליה לההוא פתורא וכל אינון אלף אלפין ורבוא רבבן כלהו פתחי ואמרי אמן עש"ב. והיינו אלף אלפין ורבוא רבבן שאמרו בגמ' דישמשוניה לנהר דינור דשפיך על ראש רשעים בגיהנם ואמרנו שזהו האש של יצר הרע שהוא אש של גיהנם ואמרו דכולם פתחו ואמרו אמן על הברכה שמברכין להאי פתורא דמענגי שבתא וז"ש בגמ' ומלאך רע בע"כ עונה אמן. וקאמר אחר כך הברכות אז תתענג על ה' שזה שכר המענג את השבת שזוכה להתגלות עתי"ק שהוא על ה' למעלה משם הוי"ה שקוצו של יוד דלעילא רמיז לאין (כמ"ש זח"ג סה ב וע"ש עט ב) ומשם כל הברכות חיי בני ומזוני.
ליקוטי מוהר"ן
וְכִסֵּא שֶׁבִּבְחִינַת תּוֹרָה, הֵם דְּבָרִים שֶׁכִּסָּה עַתִּיק־יוֹמִין (פסחים קיט. ועי' זוהר בהעלותך קנב.), וְהֵם מְכַסִּים אֶת עַצְמָן בְּסִפּוּרֵי הַתּוֹרָה. וְיוֹשֵׁב עַל הַכִּסֵּא הוּא עַתִּיק־יוֹמִין, בִּבְחִינַת (דניאל ז׳:ט׳): וְעַתִּיק יוֹמִין יְתִב. וְאוֹפַנִּים שֶׁבַּתּוֹרָה, הֵן הֵן גּוּפֵי הֲלָכוֹת:
ישמח משה
ופאת זקנם לא יגלחו. "פאת "זקנם ר"ת פ"ז, (כי הוא"ו היא רק לשימוש), כי הוא מתיקונא רישא דאריך אנפין י"ג תיקונא דיקנא כנודע ראשו כתם פז (שיר השירים ה יא), וגם רומז לשפע עשירות, כנודע מהאר"י זצוק"ל דשערות הזקן הם צינורי השפע, ושאר האותיות של השני תיבות פאת זקנם חוץ מפ"ז, הם אותיות אנקת"ם, והוא השם הראשון של ברכת כהנים השייך ליברכך וגו' (במדבר ו כד), כנודע. ודרשו (במ"ר פי"א ה') יברכך בממון. והנה כל זה כשאינם מגלחין, והיינו לא יגלחו, מה שאין כן כשמגלחין אז נעשה פאת זקנם מגולח משני צדדין, דהיינו ר"ת וס"ת בפני עצמם, ואז נעשה פ"ז ת"ם, אפילו עשירות שאינו מצוי כפז שאינו מצוי כמבואר בגמרא (גיטין נ"ח ע"א), אף על פי כן תם לריק, והבן זה. וכשתראה מגולחי זקן בתער מישראל שמצליחין, אז נודע כי הם בבחינת ומשלם לשונאיו אל פניו להאבידו (דברים ז י), וכשתראה מגולחי זקן שנעשים דלים ורשים, אז אם הם עושים תשובה ועוזבים ומתחרטים על פשעיהם, ומגדלים זקנם מכאן ואילך, אז נודע כי לטובתם נעשה מה שנעשה כדי שיזכרו וישובו אל ה' להחיותם ולהטיב אחריתם. אבל אם עומדים במרדן ועדיין אינם שבים, אז נודע כי ביבוש קצירה תשברנה (ישעיה כז יא), ואין בהם לחלוחית ואין מה לשלם להם, ורשע גמור הוא רשע ורע לו בעולם הזה ובעולם הבא (עיין ברכות ז' ע"א), וכשתראה מגדלי זקן והם עניים, אז נודע ה' משפט עשה לגבות חובותיהם וחטאותיהם, (ואלמלא היו מגולחי זקן לא היה מתכפרים עונותיהם בהעניות), כי ראוי להם ודי להם בזה הרווח שעונותיהם מתכפרים. והיינו (דניאל ז ט) ושער רישיה, שעל ידי שערות של פאות הראש הזקן שהם מניחין, הם כעמר נקי שעונותיהם מתכפרים, והבן.