Chasidut על הושע 1:2

ונ"ל בתוספת ביאור עפימ"ש (דברים ז ז) לא מרובכם כו' חשק ה' בכם כי אתם המעט מכל כו', וידוע מאמר חז"ל [עפירש"י] שאתם ממעטים עצמכם, אך כפי פשוטו נ"ל עפימ"ש גבי הושע הנביא קח לך אשת זנונים כו' (הושע א ב), ואמרו חז"ל (פסחים פז.) דבתחלה דבר ה' בהושע שאמר לו ישראל חטאו וא"ל החליפם באומה אחרת כו', והנה צריך להבין גם כן כוונתו של אותו צדיק האיך יעלה על דעתו שהקב"ה יחליפם הלא נקרא שמו אלקי ישראל, וע"כ צריך לומר שכוונתו היה שיערוך מעשיהם נגד אומות העולם, שאם היה נותן התורה לאומה אחרת היו גרועים יותר.

אכן כפי שנתבאר לעיל, שכל בחירת האדם הוא רק בגבול הקיפו, ובזה הגבול הוא מקום שיעבוד את הש"י בבחירתו, ולכן שמשון ג"כ חטא בגבול היקף תפיסתו והשגתו, שזאת היתה העצה הנכונה לפני שמשון שהוא מצדו לא יחפוץ בה, ואז אלו עשה כן ולא היה חפץ בה בודאי היה לו מאמר מפורש מהש"י שישא אותה. וכמו שמצינו בהושע (הושע א) שנאמר לו קח לך אשת זנונים (ושם ג) שנאמר לו לך אהב אשה אהובת רע ומנאפת וגו' וקיים מצות ה' אף שלא היה על דרך ההיתר, והוא הושע, בודאי לא חפץ בזה, וכיון שלא נתכוון להנאתו ולא רצה בהנאה שלא כמצוה, לכן בעת שהיה רצון הש"י לזו הפעולה היה לו מאמר מפורש מהש"י. וכן הגנב, שהגנב היה צריך להפסיד, וגם ע"י זה הגנב, ובאותו זמן שנגנב, רק אם לא היה הגנב רוצה לעבור על רצון הש"י היה נצטוה במאמר מפורש, או שהיה מסתובב איזה סיבה שהיתה הגנבה באה לידו בהיתר. נמצא שמצד הנגנב הוא בידי שמים ומצד הגנב הוא בידי אדם ומבחירתו לרע, ונענש על מריו. אכן כח בחירתו אינו אלא בהיקף גבול תפיסתו ובזה יכול לבחור בטוב בבחירתו וכן בהפך:

ובזוה"ק (בראשית הקדמה ה.) תא חזי ההוא דלאו אורחיה ברזין דאורייתא וחדש מלין דלא ידע על בורייהון כדקא יאות, ההוא מלה סלקא ונפיק לגבי ההוא מלה איש תהפוכות לשון שקר מגו נוקבא דתהומה רבא, ודלג חמש מאה פרסי לקבלה לההיא מלה ונטיל לה ואזיל בההוא מלה לגו נוקביה ועביד ביה רקיע דשוא וכו' כיון דההוא רקיע דשוא קאים, נפקת מיד אשת זנונים ואתקיף בההוא רקיע דשוא ואשתתפת ביה ומתמן נפקת וקטלת כמה אלפין ורבוון. וכן יוצא מפורש שכל מי שאינו מאמין בדברי חכמים, וירצה להוציאם מפירושם לפרשם כפי רעיונותיו משום שהם קשים בעיניו להאמינם, או מטעם שהם גוזמא יתירה אצלו, או שאינם ערבים עליו דברים ככתבן, על זה נאמר ולצת לבדך תשא כמאמר הזה"ק (ויצא קסג.) וכל אינון טפשין אטומי לבא כד חמאן מלי דאורייתא לא די להון דלא ידעי אלא דאינון אמרין דאינהו מלא פגימין וכו':