Chasidut על הושע 2:23

ונראה לי דהנה כבר הבאתי בדרוש דלעיל דעת הרמב"ם ששכר המצוה אין לו שייכות אל המצוה, רק מקבל שכר עבור שקיבל עול מלך מלכי המלכים, ואף אם נאמר שבעולם הבא המצוה גופיה הוא השכר, כי כל מצוה היא שם אור גדול, מ"מ שכר עולם הזה אין לו שייכות אליה, ומה שאמר אם בחקותי תלכו ונתתי גשמיכם כו' הוא שהבטיח ה' להם אם יקבלו עול תורה יזמין פרנסתם שיוכלו לעבוד את ה' בהרחבה, אבל אין שייכות ארץ לשמים. ואמנם דעת המקובלים אינו כן, וכן הוא האמת, כי כל טוב עולם הזה הכל ע"י המצות, וארעא ורקיע נשקי אהדדי, וכמש"ה (הושע ב, כג) אענה את השמים והם יענו את הארץ, וכמ"ש בכתבים על מאמרם (תענית י.) כל העולם ניזון בשביל חנינא בני כו' והענין כי כל העולמות עד טבור הארץ שמקבלים שפעם זה מזה, הכל ע"י תפלתנו שסדרו לנו אנשי כנה"ג, שענינה המשכת שפע מעולם לעולם, ואין שום ענין מעניני עולם הזה שאינו בא ע"י התפלה, כי הכל יש לו שורש והיכלות למעלה.

ויאמר ה' אל משה ואל אהרן בארץ מצרים לאמר החודש הזה לכם ראש חדשים ראשון הוא לכם לחדשי השנה דברו אל כל עדת ישראל לאמר בעשור לחודש הזה ויקחו להם איש שה לבית וגו'. כתיב גדול ה' ומהולל מאד ולגדולתו אין חקר. וביאר בזה אזמו"ר הגה"ק זללה"ה הטעם שקורין שבת שלפני פסח שבת הגדול כי גדול מורה על התפשטות ולגדולתו ית' היינו להתפשטותו אין חקר ומזה השבת שלפני הפסח נתפשט כל קדושת הזמנים שישראל מקדשי להו כמו שנתבאר להלן ולזה נאמר בתורה קודם כל הזמנים האזהרת שבת כי משבת נמשך קדושת זמנים כענין שאיתא בזוה"ק (תרומה קלה.) ואנן נסבינן מזכור שמור מתורה שבכתב תורה שבע"פ כך מקדושת שבת דקביע וקיימי' מצדו ית' עד שאין בו שום מקום לפעולת אדם כדכתיב וביום השביעי תשבות כי אין בו שום התחדשות מצד תפיסת אדם לזה אסור בו אפילו הכנת אוכל נפש כי אסור לחדש בו ולשנות שום דבר מצורה לצורה ולהוציא ממקום למקום כמאמרם ז"ל (יומא ס"ו:) עירוב והוצאה לשבת וקדושת הזמנים הוא שישראל מקדשי להו ע"י עבודתם שנקראו מקראי קודש היינו שממשיכין זאת הקדושה משבת אצלם ע"י עבודה שבתפיסתם לזה מותר אז הכנת אוכל נפש להורות שיש בו מקום לתפיסת אדם משא"כ קדושת שבת שהוא לגמרי למעלה מהתפיסה כמו שמצינו בגמ' (סנהדרין ס"ה:) מה יום מיומים אף שהשיב לו קברו של אבא יוכיח ובעל אוב יוכיח בכל זאת אין שום תפיסה מדוע הציב השתנות ביום זה אכן ביו"ט יש להאדם בו תפיסה שהמועדים חלים בזמן האביב או בזמן אסיפה ולכן נקראים המועדים פני ה' משום שאז יכולין להכיר איך שהשי"ת פונה אל כל פרט אכן מהיכן נמשך זה הכח להאדם שיקדש את הזמנים זה נתפשט מקדושת שבת כי לגדולתו אין חקר והנה על חודש ניסן כתיב החודש הזה לכם וכמבואר בזוה"ק (תצוה קפ"ו.) ירחא דלכון איהי באתגלי' בסדורא כסדר דאתוון איהו היינו שבזה החודש מתחיל השי"ת להתפשט את האור בתפיסת הבריאה כדכתיב "ישמחו "השמים "ותגל "הארץ ועל זה נאמר (הושע ב׳:כ״ג) אענה את השמים והם יענו את הארץ וגו' אמנם מזה ההתפשטות נסתעפו נמי כל הלבושים הרחוקים כי אפילו האומות המה ג"כ באמת לבושים להתפשטות הרצון ית' כי אם לא כן מהיכן נמשך קיום הוויתם אלא שבהם נתרחק כל כך התפשטות רצונו ית' עד שנעלם מהם לגמרי ונראה שהם ההיפוך מהרצון ית' לכן נאמר בזה החודש ויקחו להם שה לבית אבות וגו' לרמז בזה שעיקר הלבוש לעומק רצונו ית' המה רק ישראל לבדם ודוקא על ידי ישראל נקרא השי"ת גדול ה' וגו' וכמבואר בזוה"ק (ויקרא ה') אימתי איקרי קב"ה גדול בזמנא דכנסת ישראל אשתכחת עמי' וכו' ובזה שלוקחים ישראל שה לבית אבות שה לבית ומראים שהם עיקר הלבוש לרצונו ית' נתבטלו ממילא כל הלבושים הזרים והרחוקים:

כי תכלה לעשר את כל מעשר תבואתך בשנה השלישית שנת המעשר וגו'.
הענין בזה, דהנה העיקר הוא כשהשי"ת משפיע טובה לאדם שבל תתישן אצלו, ולא יאמר כחי ועוצם ידי, רק ימסור הכל להשי"ת, ויראה ויכיר שלד' הארץ ומלואה, אף שרואה שהארץ מצמחת לו כל הטובות, מ"מ יכיר שכל סדר השתלשלות הוא ממנו ית', כדכתיב (הושע ב׳:כ״ג-כ״ד) אענה את השמים והם יענו את הארץ והארץ תענה את הדגן ואת התירוש ואת היצהר והם יענו את יזרעאל. היינו שכל סדר השתלשלות הוא ממנו ית'. וזה דאיתא במדרש (תנחומא ראה טו) אם עלי אדמתי תזעק וגו' (איוב ל״א:ל״ח) אם לא הוצאתי מעשרותיה כראוי, יחד תלמיה יבכיון אם זרעתי אותה כלאים, אם כחה אכלתי בלי כסף זה מעשר שני, שנאמר וצרת הכסף בידך, ונפש בעליה הופחתי זה מעשר עני וכו'. דהנה ענין מעשר ראשון, ביאר בזה כבוד אזמו"ר זללה"ה, שתיכף שהשי"ת משפיע טובה לאדם בל תתישן אצלו ותיכף יחזור זה הכח להשי"ת, כדאיתא בש"ס (בבא מציעא ל"ח.) רוצה אדם בקב שלו יותר מתשעה קבים של חבירו, שבזה שמוסר הקב שלו להשי"ת נתבררו התשעה קבים, וזה שלא הוציא מעשרותיו כראוי, היינו שלא הכיר הכרה הזאת, וממילא אדמה תזעק, כי עיקר כוונת הבריאה היה שיכירו שכל סדר השתלשלות הוא מהשי"ת. יחד תלמיה יבכיון, אם זרעתי כלאים, דהנה באמת הציב השי"ת שכל דבר יהיה למינו, וממילא יוכל האדם לבוא לשורשו להכיר זאת ההכרה שלד' הארץ ומלואה, אבל זה שזרע כלאים נתעקם השרשים ולא יכול עוד לבוא לחזור לשורשו, וממילא תלמיה יבכיון. אם כחה אכלתי בלא כסף זה מעשר שני שנאמר וצרת הכסף בידך, שמצות מעשר שני היה להעלותו לירושלים ושם היה אבן שתיה, ואיתא בש"ס (יומא נד:) שלזה היתה נקראת שתיה שממנה הושתת העולם היינו שם ראה האדם מפורש שכל כוונת בריאת עולם היה רק בשביל ישראל, וזה שממנה הושת העולם, היינו מעבודת ישראל. ונפש בעליה הופחתי זה מעשר עני. והענין בזה דהנה מי נקרא בעליה של הטובה, מי שמכיר שהטובה אינו שלו רק לד' הארץ ומלואה, וכדאיתא בש"ס (ברכות לד:) רבי לוי רמי כתיב לד' הארץ ומלואה וכתיב והארץ נתן לבני אדם לא קשיא כאן קודם ברכה כאן לאחר ברכה, קודם ברכה היינו קודם שמוסר הטובה להשי"ת וזה נקרא קודם ברכה, אז הטובה אינו שלו רק לד' הארץ ומלואה, ואז הוא כמאמר הכתוב (חגי ב׳:ח׳) לי הכסף ולי הזהב נאום ד' צבאות, ולאחר ברכה היינו שמכיר שהטובה אינה שלו ומוסר הטובה להשי"ת, שזה נקרא אחר הברכה, אז אומר השי"ת והארץ נתן לבני אדם, היינו שיש להאדם חלק בהטובה ונקרא על שם האדם. וזה ונפש בעליה הופחתי זה מעשר עני, כי ביותר מכיר זאת ההכרה שלד' הארץ ומלואה העני, וממילא נקרא בעלים של הטובה: