Chasidut על הושע 2:25

ואת הנפש אשר עשו בחרן. פירש"י אברהם היה מגייר אנשים כו'. ויש לדקדק דתיבת בחרן מיותר, ומאי נפקא מינה באיזה עיר היו מגיירין. ותו, דמסתמא בכל מקום שהיו הולכין היו מגיירין ואיך אמר בחרן. ונראה לי לרמז דהנה ארז"ל (פסחים פ"ז:) לא נתפזרו ישראל בין האומות אלא כדי שיתוספו עליהם גרים שנאמר (הושע ב, כה) וזרעתיה לי בארץ כאדם שזורע כור להוציא ממנה כמה כורין. ולהבין ענין שיתוספו גרים, הנה נודע כי שורש נשמת ישראל בקדושה שורש כל מדות טובות ומעלות קדושות, ולז"א (יבמות ע"ט:) שלשה סימנים יש באומה זו ביישנים כו', כי נשמותיהם הוא שורש הקדושה והטהרה, אבל נשמת העו"ג הוא בהיפך שורש הטומאה ומדות רעות קנאה תאוה כבוד נקימה נטירה כעס גאוה ודומיהן, אלו חיותן ממקורן שהם מדות הטובות ואלו חיותן ממקורן שהוא ההיפך.

הגדה של פסח
ויאמרו אל פרעה לגור וכו', נ"ל עפימ"ש לעיל שע"י הדינין מעלין הניצוצות הקדושים דכל הרוצה להגביה את חבירו צריך להשפיל את עצמו וע"כ צריך לבא לידי קטנות כמו"ש (משלי כד טז) כי שבע יפול צדיק וקם דהיינו בכל עניני השבע מדות הנפולים להגביהם ולתקנם בשרשן, וכל זמן שישראל עושין רצונו של מקום אז הם ממשיכים אליהם כל מה שצריכין לתקן אבל כשאין עושין רצונו של מקום צריכין להגלות לחפש אחר העבודה כמ"ש (הושע ב כה) וזרעתיה לי בארץ אדם זורע סאה בשביל שיקצור כמה כורין, וזה"ש לא גלו ישראל רק בשביל שיתוסף עליהם גרים (פסחים פז:), וזה לגור בארץ באנו לשון גורו לכם שיביאו את עצמם למדת היראה, כי אין מרעה לצאן שידוע שענין הצאן של יעקב ומשה היו נצוצות קדושות, אשר לעבדיך שאנחנו עתה בחי' עבדים ולא בחי' בנים, כי כבד הרע"ב גימ' עב"ר והיינו אחוריים דאלקים שקשה לחבר וליחד שם, אבל במצרים היה שב"ע גימט' עב"ש והוא מלוי אלקי"ם גימט' שם מצפ"ץ החילוף של שם הוי"ה בא"ת ב"ש והוא רחמים.

(ו) עוד יתבאר רב לך אל תוסף דבר וכו' (דברים ג כו). נ"ל כי ערב רב עלה אתם (שמות יב לח). פירשו על ר"ב ניצוצין קדושין שהעלה משה, ועדיין נשאר פ"ו, ועל כן נאמר (הושע ב כה) וזרעתם בארץ (עיין פסחים פ"ז ע"ב). והנה אם בא משה לארץ ישראל לא גלו, ואם כן לא היה נגמר הפעולה שהתחיל משה. ועל פי זה יומתק הכתוב הנ"ל.