Chasidut על הושע 4:17

ואמנם בכדי שיתיישב כל מה שדקדקנו נעיר עוד מאחר שארז"ל (ברכות נ"ה:) כל החלומות הולכין אחר הפה, מה ראה יוסף על ככה לפתור טוב לאיש מצרי ההוא שר המשקים. ונראה לי עם מ"ש האלשיך ז"ל בענין ויודע הדבר למרדכי ויגד לאסתר המלכה ותאמר אסתר למלך בשם מרדכי, מה ראה מרדכי לבלתי הגיד בעצמו למלך. וביאר, כי כל מעמד וקיום עם ה' הוא ע"י האחדות כנודע (בראשית רבה לח, ו) מענין חבור עצבים אפרים הנח לו חלק לבם כו' (הושע ד, יז), וכן הוא בפרטות באנשים פרטיים אם יתחברו ב' אנשים באהבה אמתית בלב שלם שכל אחד ייטיב להשני ויהיה כ"כ האהבה ביניהם עד שכל אחד מהם לא יחשוב טובת עצמו רק ישים כל מגמותיו אל טובת ותועלת חבירו אזי ממשיכים הנהגה זו על עצמם מהש"י שכביכול יפנה מכל עסקיו ויחשוב רק להיטיב לאלו האנשים, כי נודע משארז"ל ה' צלך שכל מה שהאדם מתנהג כך ממשיך על עצמו מהש"י. משא"כ אנשים שאין ביניהם אהבה גמורה אע"פ שגם שנאה אין ביניהם מ"מ כיון שכל אחד אינו חושב רק עניני עצמו ואינו נותן לב לטובת חבירו כך הש"י אינו חושב ח"ו בטובתם, ולכן בכל עת צרה שיש ח"ו על האדם טוב לו שיתחבר באהבה גמורה עם ריע א' או יותר אי חברי כחברי דאיוב ועי"ז יחשוב הקב"ה לטובתם כאמור וינצל. וכן היה במרדכי ואסתר כי מרדכי לא חשב לעולם טובתו רק טובתה, לכן בהתוודע לו מענין בגתן ותרש ידע כי המציל את המלך מהמות ישיגהו יקר הרבה הגיד זאת לאסתר, ואמנם אסתר לא חשבה לעולם רק בטובת מרדכי לכן הגידה למלך בשם מרדכי ועי"ז עזר ה' להם ולכל ישראל בזכותם עכ"ד.

וכיון שנתבאר לנו שהס' רבוא אותיות התורה הם הם הס' רבוא ישראל עם נפש רוח נשמה שלהם, ממילא בהיות כל ישראל באחדות אז הם ספר תורה כשירה וראוים לברכה, משא"כ אם יפרדו לכתות הרי הספר תורה חלוקה ושוב כל כת מהם אינם ראוים לברכה, וזהו מאמר התנא (סוף עוקצין) לא מצא הקב"ה כלי מחזיק ברכה לישראל אלא השלום, כי אינם ראוים לברכה אלא בהיות להם שלום ואחדות והבן. ובזה יובן ג"כ חבור עצבים אפרים הנח לו חלק לבם עתה יאשמו (הושע ד, יז), כי לכאורה יפלא טעמא מאי, אולם ודאי אסור למחוק אות אחד מהתורה לפסול ספר תורה שלימה קדושה כמו נותץ אבן מהמזבח, וידוע כי ית"ש מקיים כל המצות שצוה לנו, ולכן בהיות אחדות בישראל אז כלל ישראל הם ספר תורה כשרה לא יעניש ה' להם לפגום ח"ו בקדושת הספר תורה העליונה, משא"כ בהיות חלק לבם דאז בלאו הכי אין שם קדושת ספר תורה.

ויש בכל אחד מעלה וחסרון, כי המון העם שהם בחינת אברים פחותי הערך יש להם דביקות בזמן שיש אהבה ביניהם והיו לאחדים כגוף אחד ממש, ולכן מקבלים עזר זה מזה, וכל אחד יעזר מכל ישראל, איש את רעהו יעזורו, ומקבלין דין מן דין ומושפעים זה מזה, ואף אם יש באחד איזה מדה רעה או איזה חטא שהוא כאב הנשמה אין הכאב נרגש כל כך עד שיתקטן ויכלה ח"ו, כי מקבל עזר מכללות ישראל, ובמעט עונש הוקל חטאו מעליו לא יקבל כליון או הפסד והתקטנות עצום וזהו מעלתם, ולזה ארז"ל הן אל כביר לא ימאס, ולא עוד אלא שאין הכאב שהוא חטא נרגש בהם כל כך, אלא אם כן הוא חטא גדול, ואף בהיותו גדול אינו נרגש כל כך עבור היות כולם לאחדים, וז"ש רז"ל (בראשית רבה לו, ח) על פסוק (הושע ד, יז) חבור עצבים אפרים הנח לו שבזמן שיש שלום בישראל אפילו עובדי כוכבים ומזלות אין נענשים, וזהו עבור דבקותן וכאמור, והרי זה מעלת הצבור אשר הם פחותי הערך.