ישמח משה
ושבתה הארץ שבת לה' (ויקרא כה ב). פירש רש"י (ד"ה שבת) לשם ה' כשם שנאמר בשבת בראשית. והוא תמוה, ועיין ברמב"ן ובמזרחי. והנ"ל בזה, דהא היה מקום לפרש בפסוק ושבתה הארץ שבת לה', על פי שאמרו רז"ל (בריש פרק כיצד מברכין, ברכות ל"ה ע"א) רבא רמי, כתיב (תהלים כד א) לה' הארץ ומלואה וכו', כאן קודם ברכה וכו'. ושם (ברכות ל"ה ע"א) הנהנה מעולם הזה בלא ברכה, כאלו נהנה מקדשי שמים, וכאלו גוזל וכו'. והטעם דאף דהכל נברא בשביל ישראל, מכל מקום לא נברא רק לכבודו שיהיה ממנו ברכה לשם ה' יתברך. אם כן אף כאן היה מקום לומר דקרקע של הקדש לבדק הבית, יהיה מותר בכל מלאכה בשביעית, לכך פירש רש"י דהפירוש הוא שתשבות לשם ה' כמו שנאמר בשבת בראשית לה', והפירוש לשם ה', דאי אפשר לפרש כעין זה, דהא אפילו מלאכת המשכן לא דחי שבת, כמו שנלמד מקרא (ויקרא כו ב) את מקדשי תיראו ואת שבתותי תשמורו ומריש פרשת ויקהל (שמות לה ב), ומפסוק ויצו משה (שמות לו ו), כנ"ל נכון בס"ד ומיושב קושית הרמב"ן, והבן.
ישמח משה
ובאופן אחר נ"ל לומר, דלכך פירש רש"י (ד"ה כי) בעולם הזה ובעולם הבא, ואם כן חל מיד לעולם ושפיר יש לו היתר, ולא קשה מידי על יהודה ומיושב קושית המזרחי. והנה במה שאמר אהרוג אותך ואת אדוניך, כיוונתי לדברי מהר"ם א"ש בספרו כתנות אור, דהיינו שלא יאמר יוסף מה תועיל אם תשיבו, הלא גם על תנאי חל הנידוי, ונידוי שהוא בעולם הבא אין לו התרה, לזה אמר יש בידי לקיים ואינו חל, וגם בישוב קושית העולם כיוונתי והוא פשוט, והוא הוסיף שם בדברים דבאמת לא היה יכול לקיים מכח גבורת יוסף ומנשה, וגם שלא היה יכול לשלוף החרב, רק דהוא היה סבור שיכול לקיים, על כן עצמותיו היה מגולגלין בארון, עד כאן דבריו ודפח"ח. ועכשיו יתיישב הכל דאמר (בראשית מד לא) ונאמר אל אדוני וגו' ועזב את אביו ומת אביו כפירוש הרשב"ם, ויש לו הכרע מקראי דלקמן כמו שאבאר, דאמר והיה בראותו כי אין הנער והורידו וגו', ועל זה אמר יוסף הלא אמרת מכיון שיעזבנו ימות, וממה נפשך או כבר מת, או שלא ימות גם כן בראותו כי איננו, כמו שלא מת בעזבו אף ששיערת שימות. לזה אמר כי עבדך ערב את הנער, ובזה חזקתי את לבו שלא ימות בעזבו, כי ידע דיש לו על מי לסמוך, אבל עתה שיראה כי איננו, ודאי ימות, ואם כן מהפסוק כי עבדך ערב יש הכרע להפסוק דלעיל, ודו"ק. עוד נראה לפרש, דיתכן שכבר ספרו לו מהערבות, דודאי כאשר ראה את בנימין שאל אותם איך נתן להם אביהם, הלא כבר אמרו לו שהוא אהוב לו מאד מאד אף שלא נאמר, דיש סיפורים כמה וכמה וכמו שנאמר אדוני שאל וגו', ובפרשת מקץ לא נאמר שאלה זו כלל וכמבואר בספר הישר. והנה יהודה אמר שרק בעבור צער אביו הוא נכנס, ושלא יאמר שהוא רק בשביל עצמו משום הערבות, לזה אמר כי עבדך ערב את הנער וגו' אם לא אביאנו אליך דייקא וגו', (בראשית מד לג) ועתה ישב נא עבדך וגו' והנער יעל וגו', ונמצא אינו מקויים התנאי דאביאנו וכאשר אבדתי אבדתי, רק זאת כוונתי כי איך אעלה וגו' פן אראה ברע אשר ימצא את אבי, אחר כתבי זאת מצאתי באלשיך שפירש כן והנאני. ועוד יש לומר כי עבדך ערב וגו', דסבור הייתי שאני יכול לקיים התנאי, ועתה כיון שאני רואה שאין אני יכול לקיים התנאי, אם כן אף אם אקיים חל הנידוי, לכך ישב נא עבדך וגו', דאף דלא יתקיים התנאי כמ"ש, הלא בין כך ובין כך חל הנידוי, ואף דחל הנידוי בכל אופן, אם כן שמא תאמר יעלה הוא בלא הנער ולא יפסיד מידי, לזה אמר כי איך אעלה וגו' פן אראה וגו'. ועל פי זה נ"ל לפרש הפסוק (דברים יא כו-כח) ראה אנכי נותן לפניכם היום ברכה וקללה, (דברים יא כז) את הברכה אשר תשמעון וגו', (דברים יא כח) והקללה אם לא תשמעו וגו'. כי נ"ל לישב קושית הגמרא בקדושין (דף ס"א ע"ב) על רבי חנינא בן גמליאל דלא בעי תנאי כפול אם בחקותי תלכו (ויקרא כו ב), ואם בחקותי תמאסו (ויקרא כו טו), וכן מאם תאבו ושמעתם וגו' (ישעיה א יט-כ), הרי דבעי תנאי כפול, עיין שם. וכן קשה גם כן בפסוק ראה אנכי וגו'. והנ"ל דהנה מקשין על זה מהא דאמרינן (ברכות דף ז' ע"א) כל דבר שיצא מפי הקב"ה לטובה אינו חוזר, דאף קללת חכם וכו', ומה גם השי"ת, ומדה טובה מרובה ואם כן איך יתכן קללה על העוברים, כיון שכבר נתברכו והתנאי אינו מועיל כנ"ל. והתירוץ הוא על פי שכתב בעל חק יעקב בספר עיון יעקב, דלכך אחר הכרזת גזירה בחרם עושין מי שבירך להאינם עוברים, כדי שלא יחול אף על תנאי, עיין שם. הרי דהברכה בפירוש על ההיפך מועיל, דהברכה מבטל הקללה, והוא הדין הקללה בפירוש, והבן. וזה פירושו דקרא ראה אנכי נותן דייקא, ושמא תאמר דאפילו על תנאי חל, לזה אמר את הברכה אשר תשמעו והקללה אם לא תשמעו, ובפירוש ודאי מועיל תנאי כנ"ל, והבן. ועל פי זה נ"ל לפרש אם תאבו ושמעתם וגו', (ישעיה א כ) ואם תמאנו וגו', ושמא תאמר ואם תמאנו למה לי הא מכלל הן נשמע לאו, לזה אמר כי פי ה' דבר, ואף על תנאי אינו חוזר, לכך צריך לפרש, והבן. או יתפרש על דרך זה, כי פי ה' דבר בפירוש ולא מדיוק, אם כן לא שייך אפילו על תנאי אינו חוזר הן לטוב או לרע, והבן.
ישמח משה
שמן משחת קדש יהיה זה לי לדורותיכם (שמות ל לא). פירש רש"י (ד"ה לדרתיכם) מכאן למדו רבותינו (הוריות י"א ע"ב) לומר שכלו קיים לעתיד לבא, זה בגימטריא תריסר לוגין הוי. ור"ל דכל הי"ב לוגין קיימין לעתיד לבא, וכן מביא ברש"י כריתות (דף ה' ע"ב [ד"ה זה]). ולכאורה קשה, דיש לומר דהדרש הנ"ל אינו רק למאן דאמר דשלקין בו העקרין, ואף דאינו מספיק סובר דכמה ניסים נעשו בו. אבל מאן דאמר דמציף על העקרין, צריך לומר דאינו סובר להני ניסים, דאם לא כן מאי מקשה, ואם כן אימא דסובר דיהיה זה לי לדורותיהם כפשוטו, דהמצוה הוא לדורות שיעשה בזה, ואם כן רש"י דהביא לעיל הפלוגתא והביא קושית המאן דאמר הב', ולא הביא להתירוץ של המאן דאמר הראשון, שמע מינה דתופס העיקר כמאן דאמר השני, וכן קיימא לן באמת דלגרסת רש"י בהחומש דפליגו ביה ר' מאיר ור' יהודה, וכן הגרסא בירושלמי סוטה פרק חי"ת (פ"ח ה"ג) ובירושלמי שקלים פ"ו (ה"א), הלא קיימא לן שמורין הלכה כר' יהודה, ולגרסתינו בכריתות שם ע"א ובהוריות (דף י"א ע"ב), הלא הלכה כר' יוסי דנימוקי עמו, אם כן לפי זה מה שפי' כלו קיים וכו', מזכה שטרא לבי תרי. והנ"ל בזה, דרש"י הוכיח דגם המאן דאמר דמציף סובר לדרשה זו, דהא כל כחו אינו אלא מכח הקושיא, והלא לסוך את העקרין אינו מספיק, וקושיא זו לא קשיא אלא לאחר שידענו דהין הוא רק י"ב לוגין, אבל כל זמן שלא ידענו שיעורא דהין, ודאי לא קשיא, הבן. והנה הא דהין הוי י"ב לוגין, נפקא לן במנחות (דף פ"ט ע"א) מהא דכתיב זה בגימטריא תריסר עיין שם, אלמא דמאן דאמר הנ"ל נמי מודי לדרשה זו, וכן הוא מפורש בדברי המאן דאמר הנ"ל בירושלמי שם, ודוק. ואין לומר דמודה לדרשה דזה, ואינו מודה לדרשה דלדורותיכם, דאם כן דלא רמזה התורה רק דהין הוי י"ב, היה לו לרמז גבי ציוה דעשיה, אלא ודאי דדרש שהוא כולו קיים דהיינו כל הי"ב לוגין, וממילא ידעינן דהין הוי י"ב, רק דסובר דלא אשכחין דנעשה בו נס רק אחר שנעשה שמן המשחה, ולא קודם שנעשה שמן המשחה ודוק. ועוד הא על כרחך מודה בניסא, דהא בלא נס אינו מספיק לסוך אהרן ובניו כל ז' ימי המלואים והמשכן וכל כליו, וכמ"ש רש"י שם בכריתות (ה' ע"ב ד"ה וכי), ודוק. אלא אי קשיא הא קשיא ליה על הגמרא, דבכריתות מפיק דכולו קיים לעתיד לבא מדכתיב זה בגימטריא תריסר כמו שפירש רש"י שם, דבלא זה לא שמעינן רק דנשאר ממנו לעתיד לבא, אבל כלו קיים מנא לן, והנה במנחות שם מפיק הא דהין הוי י"ב לוגין, מדכתיב זה הנ"ל, אם כן מבואר דבלא זה לא הוי ידעינן כלל הין כמה לוגין הוי, אם כן קשה דאם כן לא שמעינן מינה לא דרשה זו דבכריתות, ולא דמנחות, דדרשה דכריתות לא נשמע דכולו (כמום) (קיים) מדכתיב זה, אלמא כל הי"ב לוגין קיימין, דמנא לן דמעיקרא לא הוי רק י"ב לוגין, דהא אכתי לא נשמע דהיו י"ב לוגין, והא דמנחות דהין הוי י"ב לוגין, לא נשמע מדכתיב זה, דאף דלעתיד לבא לא נשאר רק י"ב לוגין, מכל מקום אפשר דמעיקרא הוי הרבה ובאמת אין כולו קיים. וצריך לומר דתרתי שמעית מינה, דכיון דהיא הבטחה שישאר לדורות על פי נס, למה דוקא י"ב לוגין, כיון שאינו בשיעור דמעיקרא, מה לי שיעור זה או פחות משיעור זה, ולא נצרך רק להבטחה שלא יכלה, ושיהיה הברכה שורה במשהו האחרון שלא יכלה לעולם. אלא ודאי דהי"ב היינו כולו, והוי הבטחה שיהיה כולו קיים. ועל פי זה מבואר הפסוק שמן משחת קדש יהיה זה לי לדורותיכם, דתיבת לי מיותר. רק בהקדים מ"ש (בפרשת תולדות) על הפסוק (בראשית כו יב) וימצא בשנה ההוא מאה שערים וגו'. ובפסוק (קהלת א יח) יוסיף דעת וגו', עיין שם. והנה אף כאן נאמר דהא אין הברכה שורה לא בדבר המדוד וכו' (תענית ח' ע"ב), וכאן דבר המדוד הוא, רק דזה אינו רק אם הוא על ידי אמצעי, אבל כאן אינו על ידי אמצעי. והנה מבואר בבית יוסף לחו"מ (בסי' כ"ז במחודש כ"ז) דלי ממעט אחר, וכמ"ש בפרשת קדושים (ויקרא כ כו) בפסוק ואבדיל אתכם מן העמים להיות לי. והיינו זה יהיה לי לבדי ולא תחת יד אחר שום אמצעי, ואם כן לדורותיכם, כי הברכה שורה בו אף שהוא דבר המדוד, והבן. על פי זה נתבאר הילקוט (הובא בעטרת שלמה פרשת קדושים) את שבתותי תשמורו ומקדשי תיראו אני ה' (ויקרא כו ב), ולא על ידי מלאך ולא על ידי שליח. דהנה כתיב (בראשית ב ג) ויברך אלקים את יום השביעי, וידוע מהזוהר (ח"ב פ"ח ע"א) דכל ברכאין דלעילא ותתא ביומא דשביעתא תליין וכו', והוא בלי שום אמצעי, ואות היא ביני וביניכם כתיב (שמות לא יג), וכן במקדש היתה הברכה שורה בלי אמצעי, וכן עתה במקדש מעט כמו שדרשו (תקו"ז ו כ"ב ע"א) משגיח מן החלונות (שיר השירים ב ט), אילן חלוני דבי כנשתא. והיינו את שבתותי וגו' ומקדש תיראו, אז אני ה' בעל הרחמים, דשם הויה רחמים ומקור השפעה ומזון, כידוע מהפסוק (דברים ח ג) על כל מוצא פי ה' וגו', ולא על ידי מלאך ולא על ידי שליח, והבן.