וּמִפֶּתַח֩ אֹ֨הֶל מוֹעֵ֜ד לֹ֤א תֵֽצְאוּ֙ שִׁבְעַ֣ת יָמִ֔ים עַ֚ד י֣וֹם מְלֹ֔את יְמֵ֖י מִלֻּאֵיכֶ֑ם כִּ֚י שִׁבְעַ֣ת יָמִ֔ים יְמַלֵּ֖א אֶת־יֶדְכֶֽם׃
בעל שם טוב
ויחשוב שאני רוצה תמיד לעשות לו נחת רוח ולעבוד אותו תמיד, ותמיד יהיה מחשבתו דבוקה בעולם העליון בו יתברך, וזהו פירוש הפסוק ברמז (פ' אמור) ומן המקדש לא יצא, וכשיאריך לדבר מעניני עולם הזה, יהיה מחשבתו שהוא הולך מעולם העליון למטה, כמו האדם שהולך מביתו לחוץ ודעתו לחזור תיכף, ובעת ההליכה חושב מתי יחזור לביתו, כך יחשוב תמיד בעולם העליון ששם ביתו העיקרי הבורא יתברך שמו, אף בעת שהוא מדבר בעניני העולם הזה, ויחזור תיכף מחשבתו לדבוק בראשון, וזהו שאמר דוד לשלמה בנו (מלכים א ב׳:ב׳) אנכי הולך בדרך כל הארץ, פירוש, כמו אדם שהולך בדרך, ודעתו וחשקו בכל המהירות לחזור לביתו:
(צוואת הריב"ש ד"ט ע"ב, ובראש הנהגות ישרות).
(צוואת הריב"ש ד"ט ע"ב, ובראש הנהגות ישרות).