חסידות על זכריה יא:ח

א הַיְנוּ, כִּי בְּאֵר וְעָנָן וּמָן, כֻּלָּם חָזְרוּ בִּזְכוּת מֹשֶׁה, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (תענית ט): וָאַכְחִיד שְׁלשֶׁת הָרוֹעִים בְּיֶרַח אֶחָד – וְכִי בְּיֶרַח אֶחָד מֵתוּ, וְתֵרְצוּ, כִּי בְּהִסְתַּלְּקוּתָם שֶׁל אַהֲרֹן וּמִרְיָם נִסְתַּלְּקוּ עָנָן וּבְאֵר, וְחָזְרוּ בִּזְכוּת מֹשֶׁה. וּכְשֶׁנִּסְתַּלֵּק מֹשֶׁה בְּיֶרַח אֲדָר, אֲזַי נִסְתַּלְּקוּ בְּאֵר וְעָנָן וּמָן, וְהָוֵי כְּאִלּוּ מֵתוּ כָּל הַשָּׁלֹשׁ בְּיֶרַח אֶחָד. וְזֶהוּ: תְּלָת נָפְקִי מֵחַד; הַיְנוּ בְּאֵר וְעָנָן וּמָן, הָיוּ בִּשְׁבִיל חַד, בִּשְׁבִיל מֹשֶׁה: