מוסר על זכריה יא:ח

ודוגמא לזה המאמר דג' כתרים מתפשטים לג' על ג' ושם טוב על גביהן, כמו שג' כתרים הם וכתר שם טוב על גביהם, כן ג' מתנות טובות נתן הקב"ה לישראל ע"י ג' רועים משה אהרן ומרים, ומשה הנקרא שם טוב דכתיב (שמות ב, ב) ותרא אותו כי טוב, ואמרו רז"ל (שמו"ר א, מז) טוב שמו. על גביהן, כדאיתא במסכת תענית פרק קמא (ט, א) תניא ר' יוסי בר יודא אומר, ג' פרנסים טובים עמדו לישראל, ואלו הן, משה אהרן ומרים. וג' מתנות טובות נתנו על ידם, ואלו הן, באר וענן ומן. באר בזכות מרים, עמוד הענן בזכות אהרן, מן בזכות משה. מתה מרים, נסתלק הבאר, שנאמר (במדבר כ, א) ותמת שם מרים, וכתיב בתריה (שם ב) ולא היה מים לעדה. חזרה בזכות שניהן. מת אהרן, נסתלקו ענני הכבוד, שנאמר (שם כא, א) וישמע הכנעני מלך ערד, שמע שמת אהרן ונסתלקו ענני כבוד וכסבור נתנה לו רשות להלחם כו'. וחזרו שניהן בזכות משה. מת משה, נסתלקו כלהו, שנאמר (זכריה יא, ח) ואכחיד שלשה הרועים בירח אחד כו':

ובפרק זה בורר (סנהדרין כד, א) א"ר אושעיא מאי דכתיב (זכריה יא, ח) ואקח לי שתי מקלות לאחד קראתי נועם ולאחד קראתי חובלים, נועם אלו תלמידי חכמים שבארץ ישראל שמנעימים זה לזה בהלכה. חובלים אלו תלמידי חכמים שבבבל שמחבלים זה לזה בהלכה. ויאמר אלי אלה בני היצהר העומדים וגו', אמר רבי יצחק אלו תלמידי חכמים שבא"י שנוחין זה לזה בהלכה. שני זתים עליה אלו תלמידי חכמים שבבבל שמרירין זה לזה בהלכה כזתים, עד כאן. הרי תלמידי חכמים שבא"י יצהר שהוא שמן המאיר, ותורה אור אורה ושמחה הם כענין רמז לענין תורה שבעל פה ואינם מתחממים כל כך בפלפול כמו בבבל, על כן עוסקים הרבה יותר בסודות מעשה מרכבה שהוא דבר גדול. ותלמידי חכמים שבבבל להיפך עסקם מרובה, וכמעט כולו בדבר קטן הויות דאביי ורבאף וכמעט אין עוסקים כלום בדבר גדול, על כן א"י שנים מקרא, ובבל אחד תרגום. אבל כשחד מינן שלמד כבר דרכי הפלפול ועולה לארץ ישראל ללמוד סודות המרכבה, הרי הוא כתרי מינייהו, כי הנה בסודות המרכבה יש ג"כ לפלפל פלפול עמוק ומתוק, כדאיתא בפרקי המרכבה ושואלים לאדם צפית במרכבה שלי, פלפלת בחכמה, ובזוהר (ח"ג קצג, ב) אמר אית מקום לשאלא ולאתבא, ואית דקיימא לשאלא ולא לאתבא, ואית דלא קיימא לשאלא. והמחודד העולה לארץ ישראל, אז הוא במעלה יותר לקיים פלפלת בחכמה נתגלגלו מענין לענין: