Chasidut על חגי 2:5

ויעתר יצחק לה' לנכח אשתו. איתא בש"ס (סוכה יד.) למה נמשלה תפלתן של צדיקים לעתר, מה עתר זה מהפך את התבואה בגורן ממקום למקום, אף תפלתן של צדיקים מהפך דעתו של הקב"ה ממדת אכזריות למדת רחמנות. והענין שלא כתיב לשון עתירה רק ביצחק, דאיתא בזוה"ק (חיי קלב:) אשיחה ואהמה וישמע קולי (תהילים נ״ה:י״ח), במנחה דהוא שעתא דדינא קשיא בעי המייה ובגין כך ואהמה. ותפלת המנחה, איתא בש"ס (ברכות כו.) יצחק תקן תפלת המנחה. והנה בתפלת אברהם ויעקב היינו שחרית וערבית יש קריאת שמע קודם התפלה, ובתפלת יצחק היינו מנחה, תפלה לבד. הענין בזה, כי תפלת יצחק היתה ביום לפנות ערב, ולכן התפלה מתאחדת עם תפלת אברהם אבינו, שכבר היה בהתפלה קריאת שמע, וכדאיתא בפרי עץ חיים (שער הק"ש אות יז). וזהו דאיתא בתרגום יונתן על פסוק ויעתר, ואזל יצחק לטוור פלחנא דכפתיה אבוי. והיינו, כי כל מה שישראל סובלים בשביל כבוד שמים הוא קיים לעולמי עד, הן הפעולה הן הבהירות, ואחר שכבר סבל בשביל הכבוד שמים, אחר כן יכול זאת בקל להתעורר, כי בתחלה צריכין לסבול יותר, אבל כיון שהיה בו הבהירות בקל יכול להתעורר. וכמו שאנו רואין שתקנו חז"ל לומר בתפלת תענית מי שענה (תענית טו.). ולכן בתפלת שחרית צריכים מקודם לומר שמע ישראל, לקבל עליו עול מלכות שמים, ועי"ז תהיה התפלה מבוררת, ולא תהיה ח"ו התפלה כחוצפא כלפי שמיא. אבל בתפלת מנחה די בהתעוררות מעט^צבוזה לשון קדשו של האר"י ז"ל בפרי עץ חיים שם (שער הק"ש אות יז): אמנם סוד תפלת המנחה וכו' והעניין הוא, כי הלא בשחרית כבר אמרנו ק"ש והמשכנו מוחין עלאין. ואע"פ שאחר התפילה הם מסתלקים, עכ"ז כבר אמרנו כי מדת היום הוא חסד וכו'. ואין החיצוני שולטים כ"כ בו, כי החסד גובר, לכן בבא תפלת מנחה, אין צריך ק"ש לעשות יחוד העליון, כי מעצמן הם חוזרין המוחין ומספיק בזה. אבל על כל זה צריכים התעוררות והוא לומר תפלת המנחה. ועיין שער הכוונות ענין ק"ש דרוש ג ומבואר בפרי עץ חיים שער מנחה ומעריב פ"א., הן אמת שמעט התעוררות צריך להיות, כי אין השי"ת נותן בחנם, אבל אין צריך כל כך כמו בההתחלה. וכן כל מקום שאחד מישראל סובל בשביל כבוד שמים, אח"כ בקל יכול מי שיבוא לזה המקום לעורר הבהירות, כדכתיב (וירא כב) ויקרא אברהם שם המקום ההוא ה' יראה אשר יאמר היום בהר ה' יראה, היינו שמי שיבוא להמקום הזה יעורר להאור של אברהם אבינו, יען כי הקדושה עומדת תמיד במקום הזה^צגכעין זה מבואר בסוד ישרים ראש השנה אות עט: היינו שקבע אברהם אבינו ע"ה אהבת המסירת נפש מהעקידה בלבות ישראל, שבמעט עבודה יתעורר נגדם זאת העבודה תדיר, אף בכל ההסתרות שיעברו עליהם. וזהו, בהר ה' יראה וכו'. כך קבע אאע"ה בלבות ישראל, אשר מי שיהיה פונה את עצמו מעט להשי"ת, אזי יהיה תמיד נגד עיניו זאת האהבה, לבלתי ישכחו אותה אף בכל הטרדות שיעמדו תמיד נגד עיני ישראל. וזהו, בהר ה' יראה.. וכמו כן כתיב (חגי ב׳:ה׳) ורוחי עומדת בתוככם, שיש נקודת אור השי"ת בלב ישראל, וע"י מעשה המצות תתעורר הנקודה הזאת. וכן אצל אאע"ה שאמר מחוט ועד שרוך נעל (לך יד) איתא על זה במדרש רבה (לך מג) חייך שאני נותן לבניך מצות ציצית וכו' ומצות חליצה, והיינו שעל ידי מעשה המצות ציצית וחליצה נתעורר הקדושה שהיתה לאברהם אבינו אז, אבל צריכים לפעולה מעשית, כי בחנם אין השי"ת נותן, רק כשאדם סובל יגיעה וטרחא כדכתיב (משפטים כג) ולא יראו פני ריקם, רק ע"י מעשה מעורר קדושה מההתחלה. ולכן כשאומרים בשחרית שמע ישראל, אח"כ ע"י מעשה קטנה יוכל להתעורר, אבל כשלא אמר בשחרית שמע ישראל אין להמעשה אח"כ שום כח ואור. וכן כל מעשה המצות מעוררים לקדושת אבות, כדאיתא בש"ס (מנחות נג.) אמר הקב"ה איני מחזיק טובה אלא לאברהם יצחק ויעקב שהודיענו תחלה בעולם שנאמר (תהילים ט״ז:ג׳) לקדושים אשר בארץ המה: