חסידות על יהושע ט:יד

ועשה לי מטעמים כאשר אהבתי, יש לדקדק שבסיפור רבקה ליעקב כתיב ועשה לי מטעמים ואוכלה ולא נאמר כאשר אהבתי, אלא אח"כ כתיב ואעשה אותם מטעמים לאביך כאשר אהב, הלוא דבר הוא, ונראה דהנה ידוע מענין ניצוצות קדושות שנפלו בשבירת הכלים וצריכין לבררם ולהעלותם מדומם צומח חי למדבר ובכוונת האכילה מחזירין לקדושה, והנה בעודם בשבירה הם כשבוין וניצודים וכשמחזירין לקדושה הוא כאלו צד ושובה את השבי' כענין שנאמר ושבית שביו שפירשו בו ושבית את זה שהי' בשבי' מקודם ביד הסט"א, וכלשון שמצינו וישב ממנו שבי שפירש"י אינו אלא שפחה אחת שפירשו בו שהיתה שבוי' ביד ישראל וחזרו ושבו אותה מישראל, ובזה יובן מה שכל דבר מאכל נקרא צידה כמ"ש צדה לדרך שהכל הוא נגזר מלשון ציד, ובזה יתישב מה שאמר יעקב ליצחק קום נא שבה ואכלה מצידי אף שלא הי' ציד כלל אלא שני גדיי עזים מן הצאן ויעקב אמתי הוא ולא כיזב ח"ו וכמו שפירשו אנכי מי שאנכי אבל עשו בכורך, ובכאן לא התעוררו חכז"ל לאמת את הלשון, וכ"ק אבי אדומו"ר זצללה"ה פירש שלכן נקרא ציד, היינו שהי' צד בזה דעתו של יצחק שיסבור שהוא עשו וכמו שפירשו ז"ל בפסוק כי ציד בפיו הנאמר בעשו וכמו שנאמר ביהושע ט' פסוק י"ד ויקחו האנשים מצידם שפירשו קבלו דבריהם שצדו בפיהם, עכ"ד, ולהנ"ל יש לומר בפשיטות משום דכל מאכל נקרא ציד, והנה מה שהי' יצחק אבינו בוחר למאכל דברים הניצודים הגיד כ"ק אבי אדומו"ר זצללה"ה שזה נצמח מפאת מדתו מדת הגבורה להכריח הכל להכנע להקדושה והי' הציד לפועל דמיוני כי דבר הניצוד הוא בעל כרחו שלא בטובתו של הניצוד, דומה להכריח את כחות חיצונים להכנע להקדושה על כורחם שלא בטובתם, עכת"ד, ויש להוסיף בה דברים לפי הידוע בספרים שכל דבר מאכל משתוקק לבוא לידי אכילת אדם המעלה למנין יתתקן ופירשו את הכתוב כל אוכל תתעב נפשם, היינו שמחמת החטא האוכל מתעב את החוטא להיות נאכל לו, ומ"מ באשר יש בין אנשים המוכים בעורון שאינם חפצים להתתקן נותן המדה שיתגלגלו בבע"ח שאינם רוצים להתתקן, והם מגולגלים בחיות המדבר שבורחין מלהיות ברשות האדם ומוכרח לצודם להביאם ברשות האדם בעל כורחם, ואת אלה בחר יצחק לפועל דמיוני למדתו, ובזה יש לפרש דברי המדרש שא נא כליך וכו' שהוא ד' מלכיות, היינו שידוע שד' מלכיות מתנגדים למלכות שמים, ורצה לעשות פועל דמיוני שעל כרחם שלא בטובתם ישובו ויכנעו להקדושה: