Chasidut על יואל 1:3

מדרש (שמו"ר פי"ג ד') ולמען תספר באזני בנך (שמות י ב). גלה הקב"ה למשה מה מכה יביא עליהן, וכתב משה ברמז ולמען תספר באזני בנך זו מדת הארבה, כמא דתימא (יואל א ג) עליה לבניכם ספרו, עכ"ל. והנה הדבר סתום וחתום, וכי סלקא דעתך אשר משה ישנה ח"ו ממאמרו ית"ש ויכתוב ברמז. וגם מה הוא הרמז. אך הוא גילה הקב"ה למשה מה מכה יביא עליהן, לא אמר איזה מכה יביא, רק מה מכה וכו' היינו מאיזה בחינה, וכבר הגיע זמן יציאת המכה מבינה דמלכות, "ובינה הוא בחינת מבין דבר מתוך דבר, וכתבה משה (בציווייו ית"ש) ברמז למען תספר באזני בנך וכו', וכנגד ארבעה בנים דיברה תורה (הגדה של פסח), וד' פעמים ב"ן בגימטריא "ארבה, וכן הוא ביואל במכת ארבה עליה לבניכם ספרו, ובניכם לבניהם ובניהם לדור אחר, הרי הם ד' דורות ד' פעמים ב"ן גימטריא "ארבה, והדבר הזה עמוק בחכמה הורה הש"י בזה שסיפור לבנים בכל דור מוכרח להיות הבנת דבר מתוך דבר, כי בהתבונן בכל פעם ימצא ענין חדש מפלאות תמים דעים ויבין דבר מתוך דבר, ונרמז הדבר במכה זו שיצאה מבינה הוא בחינת הבנת דבר מתוך דבר:

ולמען תספר באזני בנך (שמות י ב). גילה הקב"ה למשה מה מכה יביא עליהן, וכתב משה ברמז למען תספר באזני בנך זו מכת הארבה, כמה דתימא (יואל א ג) עליה לבניכם ספרו, עכ"ל (שמו"ר פי"ג ד'). הנה יש להתבונן מפני מה עשה משה כזאת לכתוב ברמז מה שנאמר לו מן הש"י. ונ"ל דהנה המטה הזאת יצאה מבינה דמלכות דקדושה כנודע, (והנה בחינת בינה הוא להתבונן דבר מתוך דבר, כי בחינת בינה בעצמו בכל עולם סוד עולם הנסתר. והנה משה סוד הדע"ת לו נתגלה, אבל כשבא לכתוב בכתיבה כתבו ברמז להתבונן דבר מתוך דבר, ונכתב ברמז הבנים כנגד ארבעה בנים דיברה תורה (הגדה של פסח), ד' פעמים ב"ן בגימטריא ארב"ה, ועליה לבניכם ספרו, דסיפור יציאת מצרים צריך להתבונן בכל פעם דבר מתוך דבר, והבן: הנה לדעת המדרש כתבו למשה למכה הזו ללמדה בגזירה שוה דייקא, נ"ל על פי מ"ש במאמר חז"ל בתלמוד (פסחים ס"ח ע"א) ובזוהר עתידין הצדיקים להחיות את המתים, כתיב הכא (זכריה ח ד) ואיש משענתו בידו מרוב ימים, כתיב התם (מלכים ב' ד כט) ושמת משענתי על פני הנער וכו', למה נלמד הדבר בגזירה שוה דייקא, כי מדת גזירה שוה בתורה שבעל פה הוא מכוון נגד מדת רחו"ם שבי"ג מדות (שמות לד ו). והנה תיקנו אנשי כנסת הגדולה (תפלת י"ח) מכלכל חיים בחס"ד, (עין מ"ש בפרשת בראשית שבראשית צמיחות המזון למדו הדשאים קל וחומר (חולין ס' ע"א), נגד מדת אל, חסד אל כל היום (תהלים נב ג)), מחיה מתים ברחמים רבים, נראה שתחיית המתים מתהווה ברחמים רבים, על כן כשהצדיקים ירצו להחיות המתים, ילמדו גזירה שוה ויעוררו מדת רחו"ם, הנה בכאן משה בתפלתו גרם תחיית המתים, שאפילו המלוחים והמבושלים פרחו לא נשאר ארבה אחד (שמו"ר פי"ג ז'), על כן למד בתחילה גזירה שוה, ודבר נחמד הוא: