Chasidut על יואל ג:2

כלומר,‏ המשנה ‏(אבות ה׳ כ"א)‏ אומרת בן ארבעים לבינה בן חמשים לעצה.‏ זאת אומרת שחיי האיש נבדלים בתקופותיהם, כשהוא בן ארבעים דעתו מוכשרת לבינה,‏ וכשנתוספים לו עוד עשר שנים הגיע לתקופה אחרת,‏ לעצה ולא בתקופות אלו של ארבעים וחמשים בלבד,‏ רק כל מספר שנים של חמש או עשר משנותיו של האיש מתחלקים בתקופותיהם ואל מה שמוכשר בתקופת הבחרות,‏ בתקופות אשר אחריהן אף בתקופת הזקנה לא יכשר,‏ ואל הדברים אשר מוכשר בתקופות הזקנה והשיבה בתקופות הקודמות לא יכשר. וראה נא פליאה זו שהנביא ‏(יואל ג׳ א')‏ כשבשר בדבר ה׳,‏ והי׳ אחרי כן אשפוך את כל רוחי על כל בשר ונבאו בניכם ובניתיכם.‏ גם אז חלק ואמר,‏ זקניכם חלומות יחלמון בחוריכם חזיונות יראו,‏ ראית הזקנים בחלום תהי׳ והבחורים בחזיון, לא שאומרים אנו בזה להבחין בין ראית החלום לבין ראית חזון,‏ אבל מ״מ חלוק יש ביניהם וחלקם הנביא לתקופותיהן,‏ הבחורים בתקופותיהם והזקנים בתקופותיהם, מובן מאליו שהפסוק הזה אינו נוגע לנביאי ה׳,‏ שהיו למעלה מגופם למעלה מהזמן וכל העולם,‏ ואל המדרגה אשר זכה הנביא בנבואתו,‏ בכל תקופותיו הי׳ מגיע לה,‏ ולא הי׳ משועבד לשום תקופה.‏ רק הפסוק אומר בזה על כל עם ישראל,‏ כמ״ש ואף על העבדים ועל השפחות וכו׳ אשפוך את רוחי,‏ וכל העם הם אף בגדלותם,‏ לתקופותיהם ישתעבדו.‏ זאת אומרת,‏ שאף בעבודתו את ד׳ חלק האיש לתקופותיו, ובכל אחת מהן מוכשר לאחרת, למשל ישנן תקופות עלומים שמוכשר האיש בהן יותר להתלהב,‏ וישנן תקופות זקנים יותר,‏ שמוכשר להתענג בהן יותר מנועם עליון.‏ ישנן תקופות שבשעה שאינו מתלהב אינו מרגיש מאומה,‏ וישנן שאף בשעה שאינו מתלהב,‏ מרגיש ערבות ומתיקות אף מכל דבר פשוט,‏ אף מכל אות בתורה ותפלה שאומר.‏ ישנן תקופות שהתלהבותו כמו כל עבודתו מתחלת יותר במוחו ע״י שמתעמק בדעתו,‏ וישנן שמוכשר להתחיל גם בלבו וכו׳, לכן אם משכים האיש בנערותו לעבוד את ד׳ בדרכי החסידות ולהוציא את כל הכשרות נפשו לעבודתו,‏ אז כלן תקבענה בו ולעת זקנתו תהי׳ עבודתו מין כלילת יופי שכל הגונים והצורות מתקופותיו השונות,‏ בה מתראות,‏ אבל אם יאחר להתרגל בה אף אם יגיע לה,‏ תקופותיו אשר אבד תחסרנה לו.‏