בֶּן־אָדָ֗ם הָאֲנָשִׁ֤ים הָאֵ֙לֶּה֙ הֶעֱל֤וּ גִלּֽוּלֵיהֶם֙ עַל־לִבָּ֔ם וּמִכְשׁ֣וֹל עֲוֺנָ֔ם נָתְנ֖וּ נֹ֣כַח פְּנֵיהֶ֑ם הַאִדָּרֹ֥שׁ אִדָּרֵ֖שׁ לָהֶֽם׃ (ס)
ליקוטי מוהר"ן
ד וְעַל־יְדֵי־זֶה אֵין לוֹ עֵצָה שְׁלֵמָה לְעוֹלָם, וְתָמִיד אֵינוֹ יָכוֹל לָתֵת עֵצָה לְנַפְשׁוֹ, וְּהוּא תָּמִיד מְסֻפָּק. כִּי כָּל עֲצוֹתָיו בִּבְחִינַת עֵצוֹת נִבְעָרוֹת, עֲצַת נָשִׁים, כִּי הַטִּנֹּפֶת שֶׁל הַמּוֹתָרוֹת עוֹלָה אֶל הַלֵּב, בִּבְחִינַת (יחזקאל י״ד:ג׳): הֶעֱלוּ גִּלּוּלֵיהֶם עַל לִבָּם; וְנַעֲשָׂה לִבּוֹ מְטֻנָּף כְּמוֹ בֵּית הַכִּסֵּא, שֶׁהוּא מְקוֹם עֲצַת הַנָּשִׁים, כְּמַאֲמַר רַב עִילָשׁ (גיטין מה): נָשֵׁי כָּל מִלֵּי מְסַדְּרִין בְּבֵית הַכִּסֵּא, שֶׁשָּׁם כָּל עֲצָתָם: