כֹּֽה־אָמַר֮ אֲדֹנָ֣י יְהוִה֒ בְּקַבְּצִ֣י ׀ אֶת־בֵּ֣ית יִשְׂרָאֵ֗ל מִן־הָֽעַמִּים֙ אֲשֶׁ֣ר נָפֹ֣צוּ בָ֔ם וְנִקְדַּ֥שְׁתִּי בָ֖ם לְעֵינֵ֣י הַגּוֹיִ֑ם וְיָֽשְׁבוּ֙ עַל־אַדְמָתָ֔ם אֲשֶׁ֥ר נָתַ֖תִּי לְעַבְדִּ֥י לְיַעֲקֹֽב׃
ישמח משה
בהפטורה (יחזקאל סי' כ"ח) כה אמר ה' בקבצי את בית ישראל מן העמים וגו', (יחזקאל כח כו) וישבו לבטח וגו' כי אני ה' אלקיהם וגו', (יחזקאל כט כא) ביום ההוא אצמיח קרן לבית ישראל ולך אתן פתחון פה בתוכם וידעו כי אני ה'. בהקדים לבאר הא דכתיב (ירמיה (יג יא) י"ג י"א) כי כאשר ידבק האזור אל מתני איש כן הדבקת אלי את כל בית ישראל וגו' להיות לי לעם וגו'. דהנה כמו שיש בחינות שונות באדם, כך יש בחינות שונות בכללות ישראל, כי בכללן הוא שיעור קומה כנודע, דכמו שיש באדם בחינת נפש, אף שבזה יש גם כן כמה וכמה בחינות נפש רוח נשמה, וכל אחת מתחלקת גם כן לכמה בחינות, מכל מקום בכללות היא בחינה אחת בחינה הרוחנית, ונקרא או בחינת הנפש, או בחינת הנשמה, ובחינת הגוף בכללו, ובחינת הלבוש ובחינת הבית לדור בו, כן יש בכללות ישראל ד' מדריגות, יש בהם בחינת נפש, ויש שהם בבחינת גוף, ויש שהם בבחינת לבוש, ויש שהם בבחינת דירה, דהיינו בבחינת בית. והנה איתא במדרש (אמור סימן י"ג, ויק"ר פ"ל י"ב) בד' מינים שבלולב ד' בחינות יש בישראל. (א), טעם וריח. (ב), טעם ולא ריח. (ג), ריח בלא טעם. (ד), לא טעם ולא ריח. והנה בשער הקדושה לרבי חיים ויטאל דודי ירד לגנו לערוגת הבושם לרעות בגנים וללקוט שושנים (שיר השירים ו ב), ר"ת לבוש, עד כאן. וכמו שפירשתי בפרשת תולדות על אמרם (סנהדרין ל"ז ע"א) אל תקרי ריח בגדיו (בראשית כז כז), אלא בוגדיו. ונמצא לפי זה טעם שהוא העיקר הם בבחינת גוף, ושניהם דהיינו טעם וריח הוא בחינת הנפש, לא טעם ולא ריח הוא רק בבחינת בית כנ"ל. וז"ש כאשר ידבק וגו' כן הדבקתי אלי את כל בית ישראל, כלומר אפילו פחות הערך הנקראים רק בית ישראל להיות לי לעם. ונקדים עוד דהשם הויה מורה על שאין לו ית"ש ראשית ותכלית ואינו מושג, כי בעל תכלית אינו יכול להשיג מה שאין לו תכלית, כי בלתי בעל תכלית הוא בכל עניניו בלתי בעל תכלית והבן זה, ותכלית הידיעה שלא נדעהו, ושמא תאמר אם כן מה הפרש יש בין החכם מכל האדם ובין הסכל בענין השגתו ית', אבל התשובה לזה כי זה כבוד אלקים שהחכם הגדול שבכל החכמים לא יוכל להשיגו. עוד נקדים מאמרינו (בהפטורת שמות, ישעיה כז ו) לפרש הבאים ישרש יעקב, כלומר כי הבאים בזמן הגאולה יכונו רק בשם יעקב לבד כי קטן ודל (עמוס ז ב), ואחר כך כשישבו בשלום ומנוחה חירות משיעבוד מלכיות, אז יעשו תשובה אמיתית ויציץ ופרח ישראל, (וז"ש (יחזקאל כח כה) בקבצי את בית ישראל, היינו בעוד היותם במדריגה נמוכה מאד רק בחינת בית ישראל וכמ"ש לעיל, ואחר כך וישבו לבטח, אז וידעו כי אני ה' אלקיהם, ר"ל אחר שישבו במנוחה יבואו לתכלית הידיעה שאני הויה נעלם ובלתי מושג מצד עצמות, ונגלה מצד פעולותי שעל זה מורה שם אלקים תקיף ובעל היכולת). והנה זה שיגיעו לבחינה זו, היינו על ידי הבני עליה המורים לעם ה' הדרך ילכו בו והמעשה אשר יעשון. וזה אומרו ביום ההוא אצמיח קרן ישועה לבית ישראל, בזמן היותם פחות ערך הנקרא בית ישראל, ולך אתן פתחון פה בתוכם, כלומר שהבני עליה ידרשו להם להורות להם דרכי השי"ת והשגתו יתעלה, ועל ידי זה וידעו כי אני ה' הויה בלי ראשית ובלי תכלית ובלתי מושג, וזה תכלית הידיעה והבן.