לָכֵ֣ן חַי־אָ֗נִי נְאֻם֙ אֲדֹנָ֣י יְהוִ֔ה כִּֽי־לְדָ֥ם אֶעֶשְׂךָ֖ וְדָ֣ם יִרְדֲּפֶ֑ךָ אִם־לֹ֥א דָ֛ם שָׂנֵ֖אתָ וְדָ֥ם יִרְדֲּפֶֽךָ׃
ישמח משה
ועל פי זה יש לפרש להלן (ישעיה נז א) ואנשי חסד נאספים באין מבין כי מפני הרעה נאסף הצדיק. כי ידוע כי המוציא ז"ל נקרא רע, ועליו נאמר לא יגור במגורך רע, כמ"ש (פרשת וישב ל"ח ז') ויהי ער בכור יהודא רע בעיני ה', וזה היה חטאו כמו שדרשו רז"ל (נדה י"ג.) מגם אותו הנאמר באונן (בראשית לח י). והנה אם היה הדור שומרי הברית, היה מתקנים מדת היסוד כנודע ולא היה נאבד בגלות. והנה גם חרבו של עשו אינו שולט רק בכח מזל מאדים, ומי שנשפך ממנו דם מילה, אין כח במזל ההוא לשלוט בו כי כבר נשפך דמו, וכבר אמרו (שבת קנ"ו.) האי מאן דבמאדים, או טבח, או אומנא, או אושיד דמא, או מוהלא. וכמו שפירשו הפסוק (יחזקאל לה ו) לדם אעשך וגו', וכמו שפירש ביערות דבש בפסוק (תהלים ס א-ב) מכתם לדוד וכו' (תהלים ס ב) בהצותו את ארם נהרים וגו', ודרשו (סוטה י' ע"ב) שהיה מכתו תם, אבל מי שמטמא ברית נמשכה ערלתו והוי כלא נימל, ועל כן נקראת חרב נוקמת נקם ברית (ויקרא כו כה) כנודע, ועל ידי זה נפסק השפע כנודע, והיא גם היא גורמת מיתת הצדיקים כדי שיעלו הנציצות קדושות בהפרדן. והיינו ואנשי חסד אנשים צדיקים הראוים לעורר ולהשפיע חסד בעולם, נאספים מן העולם באין מבין כי מפני הרעה, היינו חטא הנ"ל נאסף הצדיק היינו מדה זו וכו', דהצדיק אבד נאסף בגלות, כי אלו היה מבינים זאת שהמדה ההיא השולטת עתה זה תיקונה, היה שומרים ברית הקדוש, וממילא גם אנשי החסד לא היה נאספים ורעה גורם רעה, והבן זה.