בֶּן־אָדָ֗ם בֵּ֤ית יִשְׂרָאֵל֙ יֹשְׁבִ֣ים עַל־אַדְמָתָ֔ם וַיְטַמְּא֣וּ אוֹתָ֔הּ בְּדַרְכָּ֖ם וּבַעֲלִֽילוֹתָ֑ם כְּטֻמְאַת֙ הַנִּדָּ֔ה הָיְתָ֥ה דַרְכָּ֖ם לְפָנָֽי׃
ערבי נחל
ויבא לכלל ישוב עם דברינו כי באמת שלא יהיה באותן ד' ימים עונש על עונות אין זאת. אלא הענין הוא כי אמר הכתוב (יחזקאל לו, יז) כטומאת הנדה היתה דרכם לפני וכתבנו מזה במ"א למה המשיל דוקא לטומאת הנדה ולא לטומאה אחרת, וכעת נראה לי על פי מה שנודע מספרי מוסר כי העובר עבירה א' נעשה כתם באבר נשמתו מלמעלה, וכשמוסיף לעשותו פעם ב' נכנס כתם הטומאה אל תוך האבר ההוא, ובעשותו פעם ג' נכנס כתם הטומאה מעבר לעבר וע"ז נאמר (ישעיה ה, יח) מושכי העון בחבלי השוא, ר"ל אף אם החטא מעצמו אינו חמור כל כך שיהיה ראוי לקרותו עון מ"מ בהיותו חוט המשולש ונעשה ממנו כחבל שאז נכתם הטומאה מעבר לעבר אז נעשה חמור ונקרא עון, וזהו מושכי העון בחבלי השוא. וע"ז נאמר (ירמיה ב, כב) גם כי תכבסי בנתר ותרבי לך בורית נכתם עונך לפני, ירצה, כי כתם שאינו נדבק כ"כ בבגד רק הוא על הבגד מלמעלה אזי במעט נתר ובורית יעבור הכתם, משא"כ אם נכנס גם מעט בעובי הבגד אז צריך כיבוס יותר בנתר ובורית, משא"כ כאשר הכתם נדבק מאד בכל עובי הבגד מעבר לעבר זה לא יעבור אף בנתר ובורית הרבה אם לא ע"י חבטה, וכן הענין החוטא פעם אחד יספיק לו מעט תשובה כיון שאין הכתם בנשמה רק מלמעלה חופף עליו, ובעשותו פעם ב' צריך ריבוי נתר ובורית דהיינו תשובה כיון שנכנס מעט אל תוך האבר נשמה, ובעשותו פעם ג' גם ריבוי תשובה הנמשל לנתר ובורית לא יועיל וצריך אליו צירוף מעט יסורין הממרקין גופו של אדם, ולזאת גם כי תכבסי כו' נכתם 'עונך', דייקא, דעון הוא הנעשה ג' פעמים וכאמור, ולז"א כטומאת הנדה היתה דרכם, כי מצינו שזבה בראותה פעם א' יש להם טומאת קלה ובראותה ג' פעמים מטמא' טומאת שבעה וק"ל.
פרי צדיק
הדרן עלך תנוקת וסליקא לה מס' נדה, סיום התלמוד במס' נדה ואומרים וסליקא לה מס' נדה, ששורש הטומאה טומאת הנדה. ובפסוק נאמר (יחז' ל"ו) כטומאת הנדה היתה דרכם לפני שזה שורש הטומאה זוהמת הנחש, אך במדרש (תנחו' ס"פ מצורע) איתא שזה למעליותא כטומאת הנדה ולא כטומאת מת שהמת בבית אין כ"ג נכנס לשם וכו' אבל נדה כה"ג נכנס עמה וכו' כך אלו הקב"ה המשילם כטו"מ אתה אומר אין השכינה חוזרת עליהם לעולם אלא כנדה משלן שהכהן עומד עמה בבית כו' כך הקב"ה וכו' שנאמר השוכן אתם בתוך טומאותם, והנה טומאת נדה אף שבא על תיקון פגם חוה כמ"ש בגמרא (שבת לא:) תלקה בחדרי בטנה ובמדרש (תנחו' ר"פ נח ושם) היא שופכת דמוו של אדם תשמור נדתה ותשפך דמה שיתכפר לה כו' מ"מ איתא במשנה (נדה סד:) כל גפן יש בו יין כו' ובגמ' כשם שהשאור יפה לעיסה כך דמים יפה לאשה כו' כל אשה שדמי' מרובין בני' מרובין, היצר הרע נמשל גם כן בגמרא (ברכות יז.) לשאור שבעיסה והשאור גם כן מיעוטן יפה כמ"ש בגמרא (שם לד.) אך בכאן אמרו דמי' מרובין וכל אשה שאין לה דם בתולים ודם נדה נקרא דורקטי וזה מהקללות הראשונות מהעשר קללות שנתקללה חוה דם בתולים ודם נדה (כמ"ש עירובין ק:) ונראה שלמדו מפסוק ממש"נ הרבה ארבה וגו' שמזה שדמי' מרובין בני' מרובין. וכל מספר עשר הוא כנגד עשר מדות הקדושים שקלקלה בהם חוה, והוא כנגד עשרה מאמרות, ומ"מ במאמר הראשון הוזכר החושך שכשיתברר על ידי תשובה יהיה טוב מאד נהורא מגו חשוכא כמ"ש (שבת פט:) אם יהיה חטאיכם כשנים הללו שסדורות ובאות מו' ימי בראשית כשלג ילבינו ושם היה נהורא מגו חשוכא וכן כאן על ידי זה יהיו בניה מרובין. והוא כמו תורה שבעל פה שנתנה לתקן הרב כעס דדייקא אחר הקלקול נצרך לרב חכמה כמ"ש (נדרים כב:) אלמלא חטאו ישראל לא נתן להם אלא ה' חומשי תורה כו' מ"ט כי ברוב חכמה רוב כעס, ולכן נמשלה לגפן יין שהוא יינא דאורייתא בע"פ (כמ"ש זח"ג רע"א ב' ברע"מ) שג"כ הרב כעס גרם לרב חכמה, וכמו כן הוא קללה הראשונה שבא על ידי הקלקול ועל ידי זה הרבה ארבה שיהיה בניה מרובין וז"ש כשם שהשאור יפה לעיסה שזכו ע"י לרב חכמה, כך דמים יפים לאשה וזכתה לרב בנים. ומצינו במדרש (ת' נח ב) התורה שכתיב בה פרי צדיק עץ חיים בנים אינו אומר אלא פרי צדיק וכן תולדותיו של אדם אלו מעשים טובים וכו' הד"ת הם הפרי והתולדות, וזה שסיימו התלמוד במס' נדה ובפ' תינוקת שהוא דם בתולים ובזה מצינו (נדה סה:) דם בתולים אינו זיהום ומ"מ בא ע"י קללת חוה אך אחר התיקון הדרן עלך תינוקת. וכן מצינו שכנסת ישראל נמשלה לשבת לבתולה כמו שנדרש קים בתולת ישראל (ברכות ד:) וסליקא לה מס' נדה שיתוקן ענין טומאת נדה שיהיה רק המיעוט שאור שבעיסה שמיעוטן יפה, והנה ר"מ דרש (שם לא:) מפני מה אמרה תורה נדה לשבעה כו' כדי שתהא חביבה על בעלה כשעת כניסתה לחופה והוא לטובה וכמו כן מצינו בזוהר הקדוש (ז"ח בלק ד"ו נ"ד ב') מאשר יקרת בעיני נכבדת וכו' יקר מיבע"ל כו' מהו יקרת מכלל דאיהו מגרמי' אתיקר כו' דהא לית רחימא לקוב"ה בהדי ב"נ בעלמא אלא למאן דתב מחובי' כו' וכמשל שהביא מבן מלך שנשבה ונפדה משבי' שחשוב וחביב יותר לפני המלך ממי שיש אצלו מעולם וממש כמ"ש שעל ידי השאור שבעיסה הוא חביב וחשוב לפני השי"ת כשמתקן אחר כך על ידי תשובה וכענין טומאת הנדה שעל ידי זה חבובה על בעלה כשעת כניסתה לחופה והיינו כמ"ש (ברכות לד:) במקום שבע"ת עומדין אצ"ג וכו', ובזוהר הקדוש (ח"ג טז ב) אינון אתתקנו באת רעלאה כו' והיינו שהם ממאמר הראשון אם יהיה חטאיכם כשנים וכו' מו' ימי בראשית, ובמאמר בראשית הוזכר בו החושך ואחר כך ויהי אור דלית נהורא אלא ההוא דנפיק מגו חשוכא כמ"ש (זח"ב סד א) והוא כאמור והדמיון לטומאת הנדה שהוא שורש הפגם ועל ידי זה בא ריבוי בנים וכאמור. וזה שסיימו התלמוד במס' נדה וסליקא לה מס' נדה שעל ידי הרב חכמה יתקנו פגם הראשון וישאר אך מיעוט השאור שיפה לעיסה ושעל ידי כן יהיו ישראל חבובין לפני השי"ת כמש"נ מאשר יקרת בעיני נכבדת דאיהו אתיקר מגרמי' על ידי תשובה ועל ידי זה אנכי אהבתיך: