כֹּ֤ה אָמַר֙ אֲדֹנָ֣י יְהוִ֔ה ע֗וֹד זֹ֛את אִדָּרֵ֥שׁ לְבֵֽית־יִשְׂרָאֵ֖ל לַעֲשׂ֣וֹת לָהֶ֑ם אַרְבֶּ֥ה אֹתָ֛ם כַּצֹּ֖אן אָדָֽם׃
ערבי נחל
ועם זה יש לבאר ג"כ מ"ש בפ' ביחזקאל (יחזקאל לו, לז) עוד זאת אדרש לבית ישראל ארבה אותם כצאן אדם וג"כ יש לדקדק דהיה לו לומר אנשים כצאן קדשים כצאן ירושלים במועדיה כן תהיינה הערים החרבות האלה מלאות צאן אדם כו', פירש"י כצאן ירושלים במועדיה, היינו בערב פסח שהיה צאן הרבה בירושלים. ויש לדקדק לאיזה ענין המשילם לצאן של פסחים. ואמנם כלפי משארז"ל (פסחים ע"ו:) כקרבן צבור דמי עבור שכל ישראל מתאספין לירושלים אז וגם הרבה אנשים מתאספין ונמנין על פסח א' לכן דינו כקרבן צבור, אף שכל יחיד רשאי להביא קרבן פסח אפילו הכי דינו כקרבן צבור ודחי שבת וטומאה. וא"כ נמצא כי ישראל נדונים לפני ה' כמרובים אם יהיו בבחינת אדם, ר"ל באחדות. ומפרש לאיזה צאן אני מדמה אותם, ואמר כצאן ירושלים במועדיה, ירמוז על מה שדרז"ל (יומא מ"ו.) במועדו אפילו בשבת אפילו בטומאה, והיינו דקאמר כצאן ירושלים 'במועדיה' דייקא, שדוחה שבת וטומאה אע"ג שהם קרבן יחיד, אלא על כרחך כיון דאתיא בכנופיא, כן תהיינה הערים החרבות האלה מלאות צאן (ר"ל שידונו כמרובים) בזמן שיהיו בבחינת אדם שיהיו בכנופיא א', והבן ונכון בעז"ה.