וְרֵאשִׁית֩ כָּל־בִּכּ֨וּרֵי כֹ֜ל וְכָל־תְּר֣וּמַת כֹּ֗ל מִכֹּל֙ תְּרוּמ֣וֹתֵיכֶ֔ם לַכֹּהֲנִ֖ים יִֽהְיֶ֑ה וְרֵאשִׁ֤ית עֲרִסֽוֹתֵיכֶם֙ תִּתְּנ֣וּ לַכֹּהֵ֔ן לְהָנִ֥יחַ בְּרָכָ֖ה אֶל־בֵּיתֶֽךָ׃
שם משמואל
ולפי דרכנו זה יש לפרש גם סמיכת מצות חלה לפרשת מרגלים, כי הנה כל תרומות ומעשרות הם מחמת הויתו בעולם שנתחדש ע"י גידול התבואה אבל חלה לא נתחדש בה דבר אלא מה שכל חלקי הקמח מתאחדים לגוש אחד, וכאשר מוציא מזה ג"כ הראשית לכהן הוא תיקון על העדר התאחדות בין ישראל, וע"כ כתיב ביחזקאל ראשית עריסותיכם וכו' להניח ברכה אל ביתך, כי ע"י התאחדות ישראל שורה ברכה, היפוך המחלוקת שאיתא במדרש פ' קרח שנטריקן מחלקת מ' מכה ח' חרון ל' לקוי ק' קללה ת' תועבה, וי"א תכלית כלי' מביא לעולם, ע"כ נתינת חלה שהוא תיקון על שנאת חנם ופירוד לבבות מביאה ברכה כי ידיעת הפכים אחד:
שם משמואל
ונראה לומר שכ"ד מתנות כהונה מקבילות לכ"ד ספרים שבתורה וכ"ד תיבין דיחודא תתאה דהיינו ברוך שם כבוד מלכותו וגו', והיינו דברמב"ן דאהרן במוסרו הטוב הי' בכל מחלוקתו של קרח כמחריש וכמודה שמעלתו של קרח גדולה ממעלתו אלא שהוא מקיים גזירת מלך, ויש לומר שבשביל זה זכה ליחודא תתאה הייני שהי' בטל בתכלית למלכות שמים, וע"כ זכה לכ"ד ספרים שבתורה ובאשר כל השפעות שבעולם הם באים בכח התורה ובשביל זה הראשית לה', ע"כ קנאו ה' ונתנו לכהן. ובפרשה זו הרי מסלק כל ערעור שאפי' ישראל יהיו בתכלית הקדושה אין זו טענה לעכב המתנות כנ"ל, וע"כ מצינו לעתיד אחר תחיית המתים שאז יהי' הכל בתכלית הזיכוך נמי תנתן תרומה לכהן, כבש"ס סנהדרין תחיית המתים מן התורה מנין שנאמר ונתתם ממנו תרומת ה' לאהרן הכהן וכי אהרן לעולם קיים והלוא לא נכנס לארץ ועדיין לא נהוג תרומה אלא מכאן לתחיית המתים ויתנו תרומה לאהרן, וכן מפורש ביחזקאל שכל הפרשה שם היא עתידה: