חסידות על יחזקאל מז:יב

ונראה דהנה ראב"י שם אמר טעם אחר מפני שבו המים עתידין להיות מפכין ויוצאין מתחת מפתן הבית, והנה מפורש ביחזקאל (מ"ז) את שפע הברכה שבמים האלו, שאילנות הנטועים על שפת הנחל לחדשיו יעשו פירות, וגם בהימים שיפול שם מהמים האלו יתרבו הדגים מאוד, כי מימיו מהמקדש המה יוצאין עיי"ש, ולא מצינו שתהי' שפע ברכה רבה רק במים שיוצאין מן המקדש, והטעם כי מים הם למעלה מכל גוון, וזה מורה על מקור השפעה טרם באה בכלים מכלים שונים, וזה מעוררין ישראל בניסוך המים, וזה כדי שיתברכו לכם גשמי שנה, לכם דייקא, שגשמי שנה של ישראל יבואו וימשכו ממקור עליון מקור הברכות, וזהו דעת הר"ח והתוס' (מ"ח: ד"ה מה"מ) שמים לניסוך צריכין דווקא מי מעיין מטעם זה, שהוא כדי להמשיך מהמקור דווקא, ולזה מכוונין להכניס את צלוחית של מים דרך השער, שבו עתידין המים להיות מפכין ויוצאין מתחת מפתן הבית, להורות שבאים להמשיך משם דווקא את שפע הברכה, ות"ק וראב"י לא פליגי אהדדי שת"ק מודה ג"כ לראב"י שבו עתידין המים להיות מפכין ויוצאין, וראב"י מודה לת"ק שבו מכניסין צלוחית של מים בחג, רק פליגי אם השם הוא על ההוה או על העתיד:

וְזֶהוּ (יחזקאל מ״ז:י״ב): וְעָלֵהוּ לִתְרוּפָה. וְעָלֵהוּ, זֶה בְּחִינַת שִׂיחַת תַּלְמִיד־חָכָם, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (שם בע"ז): וְעָלֵהוּ לֹא יִבֹּל – אֲפִלּוּ שִׂיחַת תַּלְמִיד־חָכָם וְכוּ'. וְזֶהוּ: לִתְרוּפָה – לְהַתִּיר פֶּה; הַיְנוּ בְּחִינַת מִן הַמֻּתָּר לְפִיךָ. כִּי כְּשֶׁשִּׂיחָתוֹ הִיא בִּבְחִינַת שִׂיחַת תַּלְמִידֵי־חֲכָמִים צְרִיכִין לִמּוּד, הַיְנוּ לִלְמֹד וּלְלַמֵּד לִשְׁמֹר וְלַעֲשׂוֹת כַּנַּ"ל, אֲזַי נִשְׁמָר מִן תַּלְמִידִים שֶׁאֵינָם הֲגוּנִים, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת מִן הַמֻּתָּר לְפִיךָ כַּנַּ"ל, מִנַּיִן שֶׁאֵין כּוֹתְבִין וְכוּ' כַּנַּ"ל:

או יאמר ואברהם זקן בא בימים וה' בירך את אברהם בכל ולבאר זה נקדים לבאר פסוק ביחזקאל והיה מעיין יוצא מבית ה' וכו' ועל שפתו יעלה עץ מזה ומזה והיה פריו למאכל ועליהו לתרופה י"ל בזה שורש הדברים הוא כי בית נקרא יראה כמאמרם ז"ל על מי שלומד תורה ואין בו יראת שמים חבל על דלית ליה דרתא וכו' וחכמה ויראה דבוקי' זה בזה ובמקום שיש יראה יש חכמה כדאיתא באבות אם אין יראה וכו' כי זה עיקר החכמה מחמת היראה כי החכמה בלי יראה אינו חכמה כלל ולאולת תחשב וכשאדם מדבר דברי תורה או שאר דברי חכמה ביראה עושים דבריו רושם בכל דיבור ודיבור: ויש צדיקים אפילו כשמדברים דברי חולין ע"ד שיחתן של ת"ח צריכה לימוד אזי דבריה' עושים ג"כ רושם ופועלים הרבה טובות למקום כביכול כידוע זה מאבותי ז"ל וד"ל והנה חכמה נקרא מעיין שהוא נביעו הנובע כדאיתא מעיין חכמה וזה י"ל והיה מעיין יוצא מבית ה' היינו כשהחכמה הנקרא מעיין יוצא מבית ה' היינו מהצדיק ביראה הנקרא בית ה' כנ"ל וכו' שהמעיין מתגבר כמבואר שם בפסוק ועל שפתו יעלה עץ פירוש כשהוא דבוק בחכמה עם יראה טהורה אז מן החכמה יהיה נובע בפיו ובשפתיו תורה הנקרא עץ והיה פריו למאכל פי' שע"י התורה שאומר הצדיק ביראה הוא מייחד יחודים עליונים שהוא בחי' אכילה ע"ש היחיד והזיווג ע"ד כי אם הלחם אשר הוא אוכל ועליהו היינו השיחת חולין שלו שהוא דומה לעלין שהם חוץ לפרי יהיה ג"כ תועלת לתרופה היינו שע"י יהיה רפואה למי שצריך וחז"ל דרשו תרופה להתיר פה אלמים וחד אמר פה של עקרים ושניהם אמת שע"י דיבוריו שהם חולין על טהרת הקודש יכול להתיר פה אלמים ופה של עקרים וזהו ואברהם זקן היינו קנה חכמה שהיא חכמה ויראה כנ"ל כמה פעמים בא בימים ימים היינו מדות כנ"ל פי' כשמגביר החכמה וממשיך החכמה בכל המדות שלו וימים אותיות יַמִים הנקראים בשם צינורות וזהו וה' בירך את אברהם בכל דהיינו שממשיך דרך הצינורת למדות דהיינו ומלכותו בכל משלה אשר משם נפעל כל דבר וע"י החכמה נתהפך כחומר חותם כל דבר מהויה זה להויה אחרת ולכן דרשו חז"ל ועליהו לתרופה כי ע"י החכמה יכול להפך ולשנות הטבע ולהתיר פה אלמים וכו' כי כולם בחכמה עשית והבן וזה י"ל והמלך דוד זקן בא בימים פי' כי מלכות הנקרא מלכות בית דוד כשהוא קשור בחכמה ויראה שהוא בחי' זקן בא בימים היינו על ידי המדות שהצדיקים מעלים מדת מלכות לאחר דאתגזרת ע"י מדותיהם שממשיכים בהם חכמה כנ"ל ואז ויכסוהו בבגדים פירוש כשזוכה לזה שנעשה יחוד מלכות עם המדות ע"י החכמה אז יתפרדו כל פועלי און ואין להם שום שליטה על האדם וזהו ויכסוהו כשהיצ"הר רוצה לכסות ולהסתיר הש"י ממנו שלא יזכור בה' רק ישכחוהו בבגדים היינו לשון בגידה שיהי' בוגד ח"ו בה' ולא יחם לו היינו שאינו יכול לחמם אותו בשום דבר כי אין לו שום תענוג שיהיו לבושין להתלבש ח"ו בבגידות וחטאים כי יתפרדו כל פועלי און וזהו ויבקשו למלך נערה בתולה כי ע"י המתקת הדינים נעשה נערה לבוא אל המלך והמשכיל יבין: