Chasidut על ירמיהו 10:2

היוצא לנו מזה דתכלית מלאכת המשכן לכפר על עון העגל, ואקדים מה שאמרתי פירוש נפלא על הפסוק (איכה א' ז) זכרה ירושלים ימי עניה וכו' שחקו על משבתיה, על פי מ"ש הגאון ביערות דבש (חלק ב' דרשה ג') טעם על שבדברות הראשונות נאמר (שמות כ יא) כי ששת ימים וגו', ובאחרונות נאמר (דברים ה טו) כי עבד היית וגו', כי שבת מנין עלינו מאומות העולם, כי שום אומה לא ינוחו בשבת, וזהו המתנה שנתן ה' לנו שאומות העולם לא ישביתו בו, למען שזכות שבת יגין עלינו. והנה לפי טעם כי ששת ימים וגו', אף האומות בכלל שמירה, אבל לטעם כי עבד היית במצרים, זה לא שייך באומות, ולכך בדברות הראשונות קודם שחטאו היה חירות משיעבוד מלכיות, אין קפידה אם גם האומות ישמרו שבת, כי אין צריך להגנה, לכך כתיב כי ששת ימים וגו', אבל בדברות אחרונות אחר שחטאו ונגזר עליהם גלות, ראה הקב"ה ליתן להם לבד השבת ולא ישבתו בו זרים, לכך כתיב כי עבד היית וגו' דזה ליתא באומות, עד כאן דבריו. והנה הטעם על ששבת הוא הגנה מהאומות, נ"ל דהנה היה ראוי להיות חירות משיעבוד מלכיות מעת מתן תורה (עיין עירובין נ"ד ע"א), רק דעל ידי אותו עון סרך עבודה זרה נתקלקל. והנה כבר אמרו רז"ל (שבת קי"ח:) כל המשמר שבת כהלכתו, אפילו עבד עבודה זרה כדור אנוש מוחלין לו, ואם כן לפי זה כששומרין ישראל שבת כהלכה וכראוי, אם כן לא יחשב להם אותו עון שנפקד על כל דור, כאמור (שמות לב לד) וביום פקדי, אם כן היה ראוי להיות חירות משיעבוד מלכיות. ועל פי זה נבין גם כן איך על ידי שבת ניתקן, וגם להבין על ידי זה שלא סתרו מאמרי רז"ל, דמאמר אחד איתא דעל ידי שלא שמרו ישראל שבת ראשונה בא עמלק (שבת קי"ח ע"ב), ומאמר אחד איתא (שמו"ר כ"ו ב') דעל ידי שאמרו היש ה' בקרבינו אם אין. ואבאר דהוא הוא ושני המאמרים אחד הן, על פי מ"ש הגאון ביערות דבש שם ביאור דברי רז"ל הנ"ל השומר שבת כהלכתו אפילו עובד עבודה זרה כדור אנוש מוחלין לו, ותורף דבריו בקצרה הוא, דהנה טעיות דור אנוש היה דאף שהעולם מחודש ברצונו ית"ש, עם כל זה לגודל יקר מעלתו יתברך, חלק הנהגת העולם לכוכבי השמים וכסילהם, כמלך שמוסר הנהגת המדינה לעבדיו עושי רצונו. והנה ידוע מחכמי התולדות כי משפט יום השבת לפי הנהגת כוכב ומזל שבתאי, הוא להיות בו עצב ותוגה ויגון וצער מאין פנות אל המנוחה והשמחה, והנה מה שישראל שמחים עלי גיל ומזמרים בשבת קודש, מורים בזה כי אין הממשלה להמזלות, ואין כחם יפה לענוש העוברים על מצותם ומשפטיהם, ולה' הממשלה ולו הארץ לתת שכר טוב לשומרי מצותיו. והיינו השומר שבת כהלכתו דייקא, אפילו עבד עבודה זרה כדור אנוש דייקא מוחלין לו, דמראה בזה סתירה לטעות הנ"ל, עיין שם עד כאן. והנה ידוע דכל האומות נתונים נתונים המה תחת משפט הכוכבים, ואותנו לקח ה' כנאמר (דברים ד יט) אשר חלק ה' אותם לכל העמים וגו', ונאמר (ירמיה י ב) יחתו הגוים מהמה, ונמצא אנחנו תחת יד המלך מלכי המלכים ולמעלה מהמזל והשרים, וראוי להיותינו עליונים על כל גויי הארץ, אבל על פי מזל הם המנגדים לישראל, כמבואר בספרי החכמים ובחיבור הגאון הנ"ל כמה פעמים בענין צדק דקאי במערב (שבת קנ"ו ע"ב), וכמ"ש בדרוש שיר השירים, ואם כן נהפוך הוא. ואם כן לפי זה יובן שפיר דשמירת שבת מורה דאין אנחנו נתונים תחת המזל רק תחת יד המלך וממילא הוא הגנה מאומות, ואם כן מה שלא שמרו שבת ראשונה, הוא ממש מה שאמרו היש ה' בקרבינו אם אין, והבן כי נכון הוא מאד.

ותנח התיבה בחודש השביעי על הרי אררט גו׳. הנה כתיב (קהלת ג׳, י״ד) והאלהים עשה שיראו מלפניו וכל הבריאה שברא השם הוא מפני זה שיראו הבריות אותו וזהו לא נבראו רעמים אלא ליישר עקמומית שבלב והמה אחת מגבורותיו כמה דאת אמר ורעם גבורותיו וכו׳ כי מחמת שעקוב הלב ואין לו לב לעבוד את השם ביושר לבב לכן נבראו הרעמים ליישר העקמומית ושיתיירא האדם את בוראו והנה הנכון הוא להיות אדם ירא את השם גם בעת שהוא שופע לאדם טובה וברכה וזהו אל גדול ונורא פירוש אל לשון חסד אל כל היום גדול ונורא צריך להתיירא לפניו ולא כמו הרשעים כד חזיין אנפי מלכא נהירין אז סר מהם היראה ומחמת זה גורמין ח״ו צרות ודינין והנה בעת שיש ח״ו איזה פחד בעולם על זה כתיב (ירמיה י׳, ב) מאותות השמים אל תחתו בעשותכם רצון השם כי אומות העולם אינם יריאים כי אם מהצרות אבל הצדיק אינו מפחד מהרעה ח״ו כי אם מתעורר ומתחזק מזה אל יראת השם על דרך את האלהים התהלך נח והוא מבואר לעיל. והנה איתא שכינה בתחתונים צורך גבוה הוא פירוש כי שכינה מרמז על היראה כי מלאה כל העולם לית אתר פנוי מיניה כי זולתו היינו זולת השם הוא אפס והיישוב הוא מחמת השם כי כח הפועל בנפעל וראשית חכמה יראת ה׳ כי חכמה הוא כח מה היינו מה הוא הכח הזה ומאין נעשה זאת וזהו שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה כי אלה הוא דבר הנראה לעין וצריך להבין ולדעת מי ברא את אלה כי הערב רב אמרו אלה אלהיך ישראל כי לא האמינו בהשם שהוא ברא את כל הנמצאים ולא כן עמינו עם אלהי אברהם מאמינים. בני מאמינים ששם הוי״ה ב״ה המהוה כל ההויה ברא את הכל וזהו מ״י אל״ה הוא אלהים הגם שהוא מדת הדין אחר שאנו מאמינים שהשם הויה ב״ה עשה את כל אלה אז מחמת אמונתינו אנו מביאים את השם הוי״ה ב״ה בתוך הדבר ההוא ובעל החסד ובעל הרצון אינו חפץ במות המת כי חפץ הוא ונמתק הדין וזהו שכינה בתחתונים היינו היראה צורך גבוה הוא שצריך להגביה אל בעל החסד והרצון. וזהו אין טובה בא לעולם אלא בשביל ישראל היינו מה שישראל עושין שביל להוריד השפע מחמת תפלתן כי הכ״ב אותיות שקבען בפה ישראל מעוררין בהזכיר על ידי דבורם כל הברכות והשפעות וזהו ר״ת ״שאו ״מרום ״עיניכם שחרית מנחה ערבית כי על ידי ג׳ תפלות הנ״ל מביאין שפע ברכות בתוך כל העולמות והנה מחמת שהצדיקים מביאים את הדבר שממנו הפחד והיראה אל בעל הרצון ובעל החסד שם מתבטלין כל הדינין מחמת שהשם משתוקק אל היראה כי השם הגדול הוי״ה ב״ה נקרא ה׳ איש מלחמה והיראה מכונה בשם אשה אשה יראת ה׳ ודרכו של איש לחזור אחר אשה והדבור נקרא מלכות כי מן הדבור ניכר המלוכה שמצוה ומדבר אל עמו לעשות רצונו וחפצו ומיד כולם צייתים לדיבורו ועושין ומקיימין כאשר צוה להם והנה בכל השנה מעשה הצדיקים גורמים עליות:

ועוד אמרו ז"ל (רבה שם) ויחנך יתן חנו עליך בכל מקום שאתה הולך כמה דתימא (בראשית ל"ט, כ"א) ויתן חנו בעיני שר וגו' ויתן אלקים חן את דניאל (הנראה שהוא טעות סופרים במדרש וצריך לומר ויתן האלהים את דניאל לחסד ולרחמים וגו' והוא מקרא (בדניאל א', ט') וכן הוא בספרי המובא בילקוט שם) וכו'. ולפי הפשט נראה שהאי מציאות חן הוא בעיני האומות. כי הלא ברכה זו ויחנך נאמר לכללות ישראל. וכללות ישראל לא יצוייר להם מציאות חן כי אם בעיני האומות, וכנראה מראייתם שהביאו שהיה חֵנם אצל האומות. והוא כי נודע מאמרם ז"ל (שבת ע"ה.) על פסוק (דברים ד', ו') כי היא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים איזו היא חכמה ובינה שהיא לעיני העמים הוי אומר זה חישוב תקופות ומזלות. ויתכן בפירושו לפי דרכינו. כי לפי שיש חשבון תקופות ומזלות בעולם המראים לכל בחינת הטבע שכן צריך להיות בעת הזאת קור וחום מלחמה ושלום בעולם. או מי יחיה ומי ימות וזה לא יהיה לו בנים וכדומה כידוע מהני כלדאי החוזים בכוכבים שאומרים לפי דרכם בחינת העתידות מה יהיה בעולם. וכל זה מתנהג באומות העולם כי לא ישונו מכפי טבע המזלות ולא יאורע להם לעולם דבר למעלה מן הטבע מה שאין כן בישראל שהגביהם הקב"ה למעלה ממזלות השמים כמאמר חז"ל (בראשית רבה מ"ד, "ב) ונאמר לאברהם (בראשית ט"ו, ה') הבט נא השמימה ואין הבטה אלא מלמעלה למטה שהגביהו למעלה מן המזלות ואמר לו צא מאיצטגנינות שלך וכו' כמאמר חז"ל (שבת קנ"ו.). ובפרט אחר קבלת התורה שהוציא הקב"ה את עמלי תורה מחיובא דכוכביא ומזליא כמו שאיתא בזוה"ק (פנחס רט"ז:) וכמאמר הכתוב (ירמיה י', ב') כה אמר ה' אל דרך הגוים אל תלמדו ומאֹתות השמים אל תחתו כי יחתו הגוים מהמה וגו'. כי רק הגוים מתנהגים אחרי המזלות ולא עמו ישראל. וזה שאמר הכתוב (דברים ד', י"ט) ופן תשא עיניך וגו' וראית את השמש ואת הירח ואת הכוכבים וגו' אשר חלק ה' אלהיך אותם לכל העמים תחת כל השמים. ואתכם לקח ה' וגו' שחלוקה זו לכל העמים אין לו פירוש לפי פשוטו עד שהוצרכו הזקנים לשנות זאת לתלמי המלך לכתוב אשר חלק ה' אלהיך אותם להאיר לכל העמים וגו' כמאמר חז"ל (מגילה ט':). ולדברינו יאמר כפשוטו שחלק ה' אותם לכל העמים שיהיו הם מתנהגים אחר טבע המזלות וכוכבי השמים כי יחתו הגוים מהמה. אבל ואתכם לקח ה' בחינת הוי"ה המהוה את כל ומשדד כל מערכת השמים והכוכבים, להיות לו לעם נחלה שלא להתנהג כי אם אחרי השגחת אלהות למעלה מן הטבע. ועל כן חשבון תקופות ומזלות זו הוא חכמת ובינת ישראל לעיני העמים בראותם אחר חשבונם שכן וכן צריך להיות ולישראל הקב"ה מהשנא עדניא וזמניא ולא יחתו מאותות השמים כי משבר כולם עבור עמו ישראל. ועל כן כולם יאמרו כי מי כישראל גוי אחד בארץ שהם למעלה למעלה מן השמים ושמי השמים. ולזה אמר הכתוב שם (צ', ו') ושמרתם ועשיתם כי הוא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים אשר ישמעון וגו' ואמרו רק עם חכם ונבון הגוי הגדול וגו' כי מי גוי גדול אשר לו אלהים קרובים אליו כה' אלהינו בכל קראנו וגו'. כלומר כל הגוים אינם מתנהגים כי אם אחר שם אלקים בחינת הטבע והמזל אבל אנחנו כה' אלהינו בחינת הוי"ה המהוה הוא אלהינו בכל קראנו אליו ומנהג אותנו למעלה מאותות השמים. וכולם יראו חכמתם ובינתם אשר גדלה למעלה להיות מנושאים מכל טבע העולם. ולזה אמר ויחנך שיתן להם חן בעיני האומות והוא כדברינו כשיעשה לך הקב"ה נסים נגלים למעלה מן הטבע אז יפרוס חן ישראל בעיני כל האומות וכולם מנשאים את היהודים לומר אשרי העם שככה לו אשרי העם שה' אלהיו.