Chasidut על ירמיהו 10:7

וּמִי שֶׁמְּחַלֵּק בְּחִינַת חַוָּה מַלְכוּת לְעַצְמוֹ, שֶׁאוֹמֵר: אֲנָּא אֶמְלֹךְ – בָּזֶה הוּא מְחַלֵּק וּמַפְרִיד אוֹתָהּ מֵהַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא, אֲזַי אֵינָהּ בִּשְׁלֵמוּת. כִּי עִקָּר חִיּוּתָהּ – "מָה", הַיְנוּ הַשֵּׂכֶל. וְזֶה (ירמיה י): כִּי בְכָל חַכְמֵי הַגּוֹיִם וּבְכָל מַלְכוּתָם מֵאֵין כָּמוֹךָ. פֵּרוּשׁ: שִׂכְלָם אֵין כָּל־כָּךְ גָּדוֹל לְהַחֲיוֹת אֶת מַלְכוּתָם, וּכְשֶׁהוּא מְחַלֵּק אֶת מַלְכוּת לְעַצְמוֹ, אֲזַי הוֹלֵךְ לוֹ שֶׁלֹּא כְּסֵדֶר, כִּי הוּא בְּתוֹךְ בְּחִינַת שֶׁלֹּא כְּסֵדֶר, הַיְנוּ מַלְכוּת, חַוָּה, תַּשְׁרַ"ק. וּכְשֶׁזֹּאת הַבְּחִינָה חַוָּה הִיא מְקֻשֶּׁרֶת לְהָאָדָם, הַיְנוּ לְהַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא, אֲזַי הוֹלֵךְ לוֹ כְּסֵדֶר, כִּי בַּאֲתָר דְּאִית דְּכַר, נֻקְבֵּהּ לָא אִדְכַּר תַּמָּן (זוהר חוקת קפג ועיין זוהר בא דף לח לט). נִמְצָא כִּי בְּחִינוֹת חַוָּה שֶׁלֹּא כְּסֵדֶר נִתְבַּטְּלִים עַל־יְדֵי הָאָדָם כְּסֵדֶר:

ויגש אליו יהודה ויאמר בי אדוני ידבר נא עבדך דבר באזני אדוני ואל יחר אפך בעבדך כי כמוך כפרעה (בראשית מד, יח). והנראה, דהנה אמרו חכמינו ז"ל (מועד קטן טז:) צדיק מושל ביראת אלהים (שמואל ב' כג, ג), מי מושל בי צדיק, כשהקדוש ברוך הוא גוזר גזירה צדיקים מבטלים ונתן השם יתברך כח וגבורה לצדיקים שיוכלו לבטל בתפילתם כל גזירות רעות ונקראים כביכול מושל בי צדיק. וזה נראה פירוש הפסוק דאיתא בזוהר הקדוש, כי הנה המלכים נועדו עברו יחדיו (תהלים מח, ה) זה יהודה ויוסף יוסף נקרא הקדוש ברוך הוא ויהודה נקרא כנסת ישראל. וזה פירוש הפסוק ויגש אליו יהודה, שהכנסת ישראל נגשים להקדוש ברוך הוא. ויאמר בי אדוני, כביכול בי האדנות והממשלה דמי מושל בי צדיקים בתפילתם מבטלים כל גזירות קשות וממשיכים לישראל שפע טוב וברכות. וזהו ידבר נא עבדך דבר באזני אדוני ואל יחר אפך בעבדך, שהצדיקים בתפילתם להבורא ברוך הוא מהפכים ממדת הדין למדת הרחמים ושלא יהא חס ושלום שום חרון אף, אפס מי הם הצדיקים שתפילתם עושה פרי אותם הדבקים תמיד בשמו הגדול והם בבחינת אין ויראים ומזדעזעים תמיד מפחד השם ומהדר גאונו ויש להם כח לפעול בתפילתם ויראתם מושל בי צדיק ואיתא בגמרא כי בכל חכמי הגוים ובכל מלכותם מאין כמוך. אבל בישראל יש כמוך מה הקדוש ברוך הוא מחיה מתים גם צדיקים מחיים מתים מה הקדוש ברוך הוא מוריד גשמים גם צדיקים מורידים גשמים. ואיתא בכתבי האר"י ז"ל שבחינת אין נקרא כ' ובחינת יראה נקרא יו"ד. וזהו כ"י הצדיקים הם בבחינת כ"י, היינו בבחינת אי"ן ובחינת יראה הם כביכול כמוך מה הקדוש ברוך הוא מחיה מתים גם צדיקים מחיים מתים מה הקדוש ברוך הוא מוריד גשמים גם צדיקים מורידים גשמים וזהו כפרעה, דפרעה הוא לשון התגלות והכ"ף הוא בחינת אין והצדיקים ממשיכים מבחינת אין להתגלות וזהו כפרעה, שמהכ"ף שהוא בחינת אין ממשיכים לפרעה להתגלות והיכולת ביד הצדיקים להמשיך מבחינת אין לידי התגלות כל הטובות וכל הברכות וישועות ונחמות:

אמנם ז"ל הרמב"ם במורה נבוכים : הקשה לי תלמיד אחד איך יתכן שעל ידי שעבר אדם על הצווי, זכה לאותה הכרה בשכל, כמו שאמר פלוני הפליג בעול, והושם כוכב בשמים. ותירץ כי לא תהיה הצואה לבהמות, אלא שהיה כל כך שלם בדעתו ונקי בשכלו, שאפילו גלוי ערוה לא היה אצלו רק כחוטב עצים, אבל לא נהנה מגוף המעשה להנאת עצמו. ועל ידי אכילת עץ הדעת נכנס בו יצר הרע וידע שזהו גנאי אליו וצריך שמירה במעשה מגונה הזה, והאריך ואין זה לשונו. ובאמת הצדיק המתגבר על יצרו עכשיו ועושה על דעת הראשונה, דהיינו שלא להנאת עצמו כלל, הוא עושה פלא ויזכה לכמה וכמה מדריגות גבוהות ועליונות יותר מבראשונה, עד שאמרו רז"ל (ב"ב ע"ה ע"ב) עתידין צדיקים שיקראו על שמו של הקב"ה. ובזוהר הק' בהקדמה (זוהר ח"א ח' ע"ב) ובסבא פרשת משפטים (זוהר ח"ב צ"ה ע"ב) שאל פלוספנו אחד את רבן גמליאל כתיב (ירמיה י ז) כי בכל חכמי הגוים ובכל מלכותם מאין כמוך, משמע הא בחכמי ישראל יש כמוך וכו'. והשיב לו יפה את אומר מאן מחיה מתים הקב"ה, אתא אליהו ואלישע והחיו מתים. מאן פוקד עקרות הקב"ה, אתא אלישע ופקד עקרות. מאן מוריד גשמים הקב"ה, אתא אליהו ועצרן, עיין שם. באופן כי עכשיו שנמשך היצר הרע בגופו של אדם, אם יעשה על דעת הראשונה, מדריגתו יותר נפלא ירום ונשא וגבוה מאד. וזה דברי הנחש כי יודע אלקים כי ביום אכלכם ממנו והייתם כאלקים, שתזכו להאמר לפניכם קדוש ותהיו נקראים בשמו של הקב"ה, הטעם כי היא עבודה יתירה לכבוש היצר הרע המתאוה, ואמרו רז"ל (סנהדרין מ' ע"ב) מנין להתראה מן התורה, שנאמר (ויקרא כ יז) ואיש כי יקח את אחותו וראה את ערותה, אטו בראיה תליא מילתא, אלא עד שיראהו טעם של דבר. והשטן עצמו ידע זאת שאם לא יתרה לה לא תתחייב, לכן הגיד לה את כל לבו וכל החסרונות התלוים בה וכל המעלות. והנה קודם אכילת עץ הדעת לא היה אדם נהנה מגוף המאכל בעצם, רק בעבור הסבה היוצא ממנה שיאכל כדי חיותו כדי שיוכל לעבוד השי"ת, כמו החוטב עצים שאינו נהנה מהחטיבה, רק מהשכר המגיע מהחטיבה. כן היה נהנה מהמאכל שיחיה ויעבוד השי"ת, וכן בכל מקום אשר היה אדם רואה בעיניו, היה רואה בעין ורוח נמוכה ולא היה מתאוה כלל אחר המותרות, ולא היה בו בעצמו נטיה רעה, רק היצר הרע מכחיש לקצת דיעות. אבל אמרה הנחש לחוה ידוע תדע כי כשתאכל מזה העץ, יתוסף תאותך למאכל ולמשקה ולדברים הבלים, אלא שאתה תמשול ברוחך ותכבוש יצרך, ואז תזכה להיות כאלקים כמ"ש רז"ל על הצדיקים לעתיד. וזה שאמר הכתוב ותרא האשה, כי ראתה טעם של נחש ודבריו כי טוב העץ למאכל, שהנחש גילה לה שהעץ סגולתו למאכל, ר"ל להנות מגוף המאכל, כדרך הרשע שאינו נהנה מהמאכל רק למלאות בטנו ולא בסבת עבודת האל, וכי תאוה היא לעינים, ר"ל הוא העץ יבא ויגרום תאוה לעינים, ואי קשה מאי מעליותא דהעץ, על זה אמר הכתוב ונחמד העץ להשכיל, באמת מה נחמד האיש המשכיל והולך בדרך הישרה וכובש יצרו ועושה על דעת ראשונה, ודאי נחמד העץ עליו שיביאהו למעלה גדולה. אבל דרך זה הוא רק ליחידי סגולה, וראיתי בני עליה והמה מועטים, ולא לרוב העולם שעוסקין בישובו של עולם אשרינו אם עמדנו בראשונה, ובזה נכשלה, ואם כן היה לה להתראה כמ"ש, והדברים ברורים בס"ד עד כאן דברי הספר הנ"ל. והנה לפי זה דעת האשה היה דאף שהוא קרוב להפסד, מכל מקום יכול להיות ריוח גדול על ידי זה, והנה אם עשתה האשה כדין, תולה בהא אם יכול לסכן הקרן בשביל ספק ריוח, דהא אנחנו מקבלי פקדון מהשי"ת, כמפורש בזוהר כמה פעמים דהנשמה שביב אלקי היא כפיקדון אצלינו, והנה על ידי זה מסוכן יקרה והדרה של הנשמה, משום ספק שתגדל יקרה ביתר שאת על ידי זה. והנה אז בעת הלידה העידו רז"ל שהאשה מרפרפת בעצמה שלא תזקק לבעלה (עיין ברבה סדר בראשית פרשה כ'), והיינו כי אז חשבה מה לי להכניס עצמי בסכנה בשביל ספק הולד, אם כן אז לפי מחשבתה חייבת מעץ הדעת וראויה לעונש כשלא עשתה שום תיקון דהיינו מצות חלה נדה הדלקה. וזה נכלל בפירוש דברי התנחומא, דהנה י"ל זהו הטעם מ"ש בשעת לידתן, ולפי זה אלו דוקא שהם תיקון לחטא. וי"ל גם כן כמ"ש לעיל הטעם דעד עכשיו ניצולה בשביל זה הולד שהיה עתיד לצאת ממנה, ואם כן אף על שאר עבירות ראויה אז לעונש, ושפיר תולה השאלה בהפסוק אלה תולדות נח כמ"ש לעיל.