Chasidut על ירמיהו 2:19

ג גם יאמר אשר לא ידע וגו'. כי נודע אשר כל בחינת היסורין והעינוי הבא מהרע, כולם אינם באים כי אם עבור שהיה מוכרח להיות היצר הרע בעולם למשוך את האדם אחרי תאוותיו ומחמדיו הרעים ולבחון בו אהבת בני אדם לבוראם, אם עזה אהבתם באמת אז מתגברין על היצר הרע כי אף שאליך תשוקתו אף על פי כן ואתה תמשול בו והמה מקבלים שכר גדול על זה שנתנו לב לכפות יצרם תחת ידם ולכבוש תאוותיהם בשביל אהבת ה' ויראתו הגדולה, ולא כן הרשעים שאינם חפצים בהצדקם ומתמשכין אחרי תאות היצר הרע ונופת צוף הבלי תענוגיו המדומין הרעים לבעליהם, וכאשר יענגו אותו כן ירבה היצר הרע וכן יפרוץ והרע מתגבר עליו. ובודאי כאשר הרע מתגבר עליו, אין רע עושה טוב ובאין עליו יסורים מכוערין ומייסרין אותו בכל מיני פורעניות כדרך הרע לעשות רע ועל זה נאמר (בירמיה ב', י"ט) תיסרך רעתך, כי אין רע יורד מלמעלה (בראשית רבה נ"א, ג'), רק זה הרע שמגביר האדם עליו, זה עצמו מייסרו ומכהו כמו שאמר הכתוב (איוב ל"ד, י"א) כי פועל אדם ישלם לו וגו' הפעולה בעצמו הוא משלם לו וכל כח האומות שמתגברין על ישראל אינו אלא מזה, כפי כח הרע שישראל מגבירין על עצמן והרע הזה הוא בכח האומות, וזה הרע בעצמו בא עם האומות ומייסר לישראל ח"ו.

ושלושה בחינות האלה רמז הקב"ה בשלושה האותות שצוה לו לעשות, כי אות הנחש רומז על השפטים והנקמות שיעשה הקב"ה לפרעה ולמצרים על ידי משה, כי הנחש רומז למצרים כמו שכתוב (בשמות רבה ג', י"ב) ששרשם שורש נחש שכן קראן הכתוב (יחזקאל כ"ט, ג') התנין הגדול, גם כי הנחש התחילה בערוה תחילה לכל באי עולם שבא על חוה הראשונה כמאמר חז"ל (שבת קמ"ו.) ואין לך זוהמת הערוה בכל העולם כמו במצרים שנקרא ערות הארץ ששטופים בזימה היו למאוד. והרי משה אחז בזנבו והיה למטה בכפו וזה רמז כי בידו הוא לעשות בו מה שירצה ועוד שנעשה למטה אשר בו עשה משה כל המכות לפרעה כי (ירמיה ב', י"ט) תיסרך רעתך, ומהרסיך ומחריביך ממך יצאו (ישעיה מ"ט, י"ז) כנודע. והאות השני בידו המצורעת רומז אל גאולת ישראל כי כאשר הניחה בחיקו נעשה מצורעת רמז לירידת ישראל למצרים כי מצרים גימטריא כמצֹרע^*אולי צריך לומר כי מצֹרע גימטריא כמצרים., כי מצֹרע בכל מקום בתורה בלא ו' וגם אין ברעה למטה מנגע כמו שאיתא בספר יצירה (פרק ב' מועד משנה ד') ונודע אשר קליפת מצרים היתה אז הרעה שאין למטה ממנה וישראל נכנסו שם במ"ט שערי טומאה ועל כן נגע צרעת היא, ואחר כך ויוציאה מחיקו והנה שבה כבשרו רומז על הגאולה שנעשה כמקודם טרם הירידה (גם כי שבה כבשרו עם המילוי של האותיות עולה כמספר גאלת בזרע עמך לרמז על הגאולה). והאות השלישי שהוא מכת הדם רומז על הרכוש גדול שהשיגו ישראל ממצרים כי ממכה הזו נתעשרו ישראל שלא היו יכולים המצרים לשתות בשום אופן אם לא כאשר לקחו מישראל בדמים מרובים כמו שהוא במאמר חז"ל (שמות רבה ט', י'). ואמנם מהראוי להקדים אות המורה על גאולת ישראל לאות המורה על נקמת פרעה, וכאשר בדברו של הקב"ה אמר לו מקודם דבר הגאולה. ואך לפי שזה היה קודם בזמן הכאת פרעה לגאולתן של ישראל, וגם לפי שרצה לומר לו מזה בידך לרמז לו שראוי אתה ללקות במטה לפי שחשדת את ישראל כפירוש רש"י הראה לו אות הנעשה עם המטה ואחר כך רמז לו הגאולה ואחר כך הרכוש גדול שעיקרו נעשה לבסוף בביזת הים שהיה גדול מביזת מצרים כמאמר חז"ל (בשיר השירים רבה בפסוק (א', י"א) תורי זהב).

ויקח קרח (במדבר טז א). הנה כיון שלא פורש בתורה מה לקח, על כרחך לקח דבר שאינו במציאות על פי התורה, על כן לא פורש בתורה. ובזה תבין מה שאמרו רז"ל (סנהדרין ק"ט ע"ב) לקח מקח ר"ע לעצמו, והענין תבין על פי מה שנודע מחכמי האמת שהר"ע אין לו מציאות בפני עצמו, רק כאשר נעשה כסא להטו"ב, והוא סוד נהירו דקיק המאיר להרע משורש הטוב, וכשמבררין הטוב מהר"ע, אזי נאבד הר"ע שאין לו מציאות בפני עצמו, על כן מי שלוקח הרע בזולת הטוב, נאבד מן העולם. וזהו תיסרך רעת"ך (ירמיה ב יט), וזהו אוי לרשע רע כי גמול ידיו יעשה לו (ישעיה ג יא). והנה עצה היעוצה מאת תלמידי הבעש"ט שקיבלו מרבם הקדוש זצ"ל, שבכל ענין שיבוא על האדם וכל המאורעות המעיקים לו, ימצא בהם שורש הטוב, היינו שיחפש בזה המאורע ענין הטוב המתנוצץ בזה, ואז נעשה הרע כסא אל הטוב ויתהפך למציאות הטוב, מה שאין כן כשמתבונן רק בהרע, והרע הוא ענין אבדון ח"ו, אזי יומשך לאבדון על שונאי ישראל. והנה קרח לא הוטב בעיניו שנתקנא על נשיאתו של אליצפן (במ"ר פי"ח ב'), ולא הוטב בעיניו למה יארע כזאת שהוא לא יהיה נשיא או כהן. והנה אילו היה מיישב דעתו גודל הטובה, והיה מביט רוב הטובה שהוא במעלה משאר שבטי ישראל, אז היה מתהפך לטוב לו כל הימים, והנה הוא היה מתבונן רק בהר"ע, ונעשה לו לאבדון. וז"ש ויקח קרח דבר שאינו במציאות ודבר שאינו כלל, היינו שלקח מקח ר"ע לעצמו, רצ"ל הרע בפני עצמו בזולת הטו"ב, על כן לא פורש בתורה מה לקח, להורות שלקח דבר שאינו, מה שאין כן אילו היה מתבונן בהטובות, אז היה נעשה כסא אל הטו"ב, ומתהפך הכל לטו"ב להיות עזר"י מעם י"י (תהלים קכא ב), עזר"י הוא התכללות ר"ע בטו"ב, אשר הצדיק פז"ר נתן לאביונים (תהלים קיב ט), (בין והתבונן בליל הגאולה והחירות מסוד מוצי"א מצ"ה, ומסוד אפיקומן שאז נתהפ"ך העבדות והר"ע לחירות ולטו"ב). והנה פרע"ה היה פ"ה ר"ע, והיה הגאולה מידו לחירות עולם על ידי משה ותרא אותו כי טו"ב הוא (שמות ב ב), והנה קרח חלק על משה אשר כי טו"ב הוא, אזי לקח מקח ר"ע לעצמו. וזה שתרגם המתרגם ואתפליג קרח, שהפריד הר"ע מן הטו"ב להיות הרע ח"ו מציאות בפני עצמו, ונאבד מן העולם כיון שהרע אין לו מציאות. וזה שמשה אמר רב לכם בני לוי (במדבר טז ז), היינו היה לכם להתבונן בטוב שאתם על כל פנים במעלה משאר ישראל שאתם בני לוי, בין והתבונן העיקרים הגדולים הללו וינעמו לחיכך: