Chasidut על ירמיהו 3:25

אך זה אינו דבר נקל שהאיש צדיק שלא חטא מעולם אעפי"כ לא תהי' מציאותו מציאות בעיני עצמו, וע"כ לא שייך לומר שמצוה על כל איש אפי' שאינו חוטא להיות בע"ת, כי מצוה היא לכל ישראל וכוללת כל הפרטים, ולאו כל אדם זוכה לכך, ומ"מ אדם החוטא מצוה עליו לחזור בתשובה, כי מאחר שהוא חוטא ומצד החכמה שאומרת נפש החוטאת היא תמות ואבד חיותו, הרי יש בידו להתבונן על מצבו, איך ירד משמים ארץ, ואת מי ומה החליף במי, ומפני זה עצמו נקל לו להיות לבו נשבר בקרבי ולבטל את מציאותו בעיני עצמו כמ"ש (ירמי' ג' כ"ה) נשכבה בבשתינו ותכסינו כלימתינו, ולאמור להרים כסוני ולגבעות נפלו עלינו, ומכח זה הוא שואב חיים חדשים ממקור החיים וממילא חטאי מתכפר:

אך ע"י תשובה אעפ"י שעדיין איננה כ"כ מעומקא דליבא, מ"מ עכ"פ נעשה פירוד בין הדבקים, ואיננה עוד דבוקה בו כנ"ל אלא כעין מכסה בלבד, כענין שכתוב (ירמי' ג' כ"ה) ותכסנו כלימתנו, והטעם שעכ"פ מועילה לזה תשובה כזו, כבר הגדנו באשר תעלומות לב אינו יודע אלא הקב"ה לבדו, ומלאך המשחית שנברא מהעבירה, אינו יודע רק מה שבגלוי, וע"כ תשובה בגלוי אף שאיננה כ"כ מעומקא דליבא, מסירה את מלאך המשחית זה למעלה, כענין שכתוב ה' העביר חטאתך לא תמות, כפירוש הזוה"ק שהעביר את המקטרג מלעמוד לפניו, וכמו למעלה כן למטה, ועכ"פ מסלקת את החיבור שבין העבירה להאדם, אף שעדיין איננה מסתלקת לגמרי בעוד שמרגשת שעדיין איננו נרצה למעלה אבל עכ"פ אין בכחה עוד להיות עומדת ומקטרגת למעלה, וכן למטה להעשות היא והוא דבר אחד, כי נפש ישראל בעצם טהורה היא, ואין לה דיבוק עצמיי לכחות חיצונים, אלא באמצעות עבירה ממשית, וע"כ כשמסתלקת עצם העבירה נפסק הדיבוק: