Chasidut על ירמיהו 4:1

וילך משה וידבר את הדברים האלה וכו'. הליכה הוא לשון טרדה, כי היה קשה בעיניו, איך יוכל האדם לתקן החסרון המוטבע בשורשו מיום הולדו מצד אב ואם אשר בחטא יחמתנו אמו, אך כאשר נאמר לו פרשת הקהל שנרמז לו, כי האדם יכול לתקן ג"כ החטא הנולד בו אשר יבא לאדם משורשו ושורש אביו ואמו, אז נתמלא בשמחה, כי נאמר (ירמיה ד',א') אם תשוב ישראל וכו' אלי תשוב, כי האדם כשעושה עבירה ח"ו אז יבוש בדעתו נגד חבירו אף שאין חבירו יודע בו, מ"מ אין הוא בנייחא מפני שיודע שחבירו טוב ממנו וזה אינו תשובה שלימה, ע"כ אמר הנביא אלי תשוב, היינו שיתבייש האדם מפני הש"י שלא יעשה מה שלא צוה ה', כי הש"י נתן לישראל תרי"ג מצות שהם עצות לישראל איך יוציא ממחשבתו תאות הרעות שהם משורשים בלבו, מחמת שהוא בעוה"ז הנקרא מקום טומאה כדאיתא בגמ' [קידושין מ':] ונופה נוטה למקום טומאה, לכן נתן הש"י עצות לאדם איך להסיר מאתו התאות, כגון מצות ציצית שיהיה לאדם יראת ה' ומצות תפלין שמורה על תקופות כמו שמבואר במקומם, אך במדות הרעות הנטבעים באדם מיום הולדו שבא לו משורש אביו ואמו ועליהם אמר הנביא (ישעיה מ"ח,ח') ופושע מבטן קורא לך, ע"ז נתנה פרשת הקהל כדאיתא בגמ' (חגיגה ג'.) וטף למה באו כדי ליתן שכר למביאיהן, היינו שע"י התשוקה שבאביו ואמו שיכנסו ד"ת באזני התינוק אף שאינו יודע מאומה כאמו של ר' יהושע בר חנניא כדאיתא בגמ' [ירושלמי יבמות פ"א ה"ו] עי"ז יתוקן באדם אף המדות שנטבעו בו מבטן אמו, והתשוקה הזאת נקראת שימושה של תורה שהיא גדולה מלמודה שעי"ז יכול לרפאות את הקודם, והיינו למביאהן שגם אביו ואמו יתוקנו ג"כ, וע"ז יתואר ר"י בר חנניא במעלות אשרי יולדתו (אבות פ"ב, מ"ח) לפי שהוא תיקון את הקודם היינו תשוקת אביו ואמו שהיתה להם בשעת זווג, וממילא היה נקי אגב אמו, וכאשר ראה מרע"ה את זאת אז נתמלא בשמחה.

* לא כל המרבה בסחורה מחכים וכו'. (אבות פרק ב משנה ו) הנה כתיב (ירמיה ד, א) אם תשוב ישראל וכו'. וידוע מאמר רבותינו ז"ל (סנהדרין צט.) במקום שבעלי תשובה עומדין צדיקים גמורים וכו'. להבין זאת מהו ענין עבודת התשובה, אך הענין מובן שאין הכונה רק בתשובה על חטא דוקא, אלא כונתם גם במי שאין בו שום חטא וכמו שאמרו רבותינו ז"ל (שבת קנג.) שיהיה האדם כל ימיו בתשובה, והיינו שיהיה לבו תמיד חלל ונשבר בקדבו על שהוא רחוק מה', כי על ידי שמסתכל תמיד ומעמיק דעתו בגדולת הבורא ברוך הוא אזי יבין שפלות ערך עצמו ולא יהיה תופס מקום כלל, כי יבין בעצמו שלפי ערך גדולת הבורא ברוך הוא עדיין לא התחיל לעבוד אותו ויהיה נבזה ושפל בעיניו ויתעורר לעבוד את ה' ביראה עילאה בביטול במציאות אזי יעלה ויבוא ויגיע לעלות לפני ה'. וזהו במקום שבעלי תשובה עומדין, היינו כשהוא עובד את ה' בבחינת תשובה שהוא בחינת יראה עילאה ביטול במציאות כנ"ל, צדיקים גמורים אינם יכולים לעמוד, הגם שהוא צדיק גמור ועובד את ה' בתורה ומצות ומעשים טובים, אך שאין לו בחינה זה שיהיה לבו נשבר וחלל בקרבו בתכלית להיות מכיר שפלות עצמותו על ידי העמקת דעתו בגדולת הבורא ברוך הוא ולצעוק לה' מעומק הלב לא יוכל לעלות ולבוא לבחינת יראה עילאה בחינת ביטול במציאות לעולם לפני ה' כנ"ל שהוא בחינת בעל תשובה: