Chasidut על ירמיהו 4:4

ויאמר יעקב וכו' הסירו את אלהי הנכר אשר בתוככם וכו' ונקומה ונעלה וכו' (בראשית לה ב). יש לתמוה יהיה פירוש ההסרה דאלקי נכר איך שיהיה, אם היה ביניהם ח"ו איזה חשש שמץ עבודה זרה, למה לא הקפיד יעקב עד עתה, רק כשאמר לו הש"י שיעלה לבית אל, אז נתפעל וצוה להסיר את אלקי נכר. והנ"ל שחלילה לשבטי ישורן שיהיה בהם איזה חשש שמץ, אך דידוע הוא בעת אשר נתעלה האדם ממדריגה למדריגה, אז דנין אותו שוב שנית, הגם שכבר היה צדיק בדינו בעת אשר היה במדריגה הקודמת, כאשר רוצים להעלותו בדרגא יתירא דנין אותו בדקדוק יותר, והדבר שהיה נחשב בעת היותו בדרגא הראשון היה נחשב למצוה, לערך הדרגא שרוצים להעלותו יוחשב ח"ו לעון ולשמץ וכו', כי בערך הדרגא היה מחוייב העבודה להיות באופן אחר, והבן הענין הנה מבואר בזהר (ח"ג ע"ח ע"א) ובמקובלים המשמש מטתו בחול עובר על לאו ערות כלתך וכו' (ויקרא יח טו), והנה הלאו הזה הוא מחייבי מיתות בית דין, ומעולם לא שמענו ולא ראינו שהבית דין של מטה יענישו על זה. והענין הוא דבודאי לאיש ההמוני בודאי לא יענישו גם בבית דין של מעלה על ששימש מטתו בחול, אך כאשר יצטרך לעלות במדריגה עליונה, אז בערך הדרגא ההוא יהיה ענין ההוא עובר על לאו הנ"ל, וכן הוא בכל עניני המצות. והנה הש"י אמר ליעקב עלה בית אל ושב שם (בראשית לה א), כי שכינתא בעיא לנטלא ביתא והיו מתעלים בדרגא יתירא (עיין זוהר ח"א קנ"ח ע"ב), ואמר יעקב הסרו את אלקי הנכר וכו', הגם שלא היה נחשב לאלקי נכר בערך הדרגא שהייתם עד עתה, כעת נקומה ונעלה בית אל, צריך פשפוש מחדש כי בערך הדרגא ההוא נחשב לאלקי נכר, והבן הדברים. ולזה היה מתפחד שמואל הנביא בעת העלותו בעסק הבעלת אוב (שמואל א' כח יג), ולקח עמו את משה להעיד עליו (חגיגה ד' ע"ב), כי נתפחד שידונוהו מחדש כי יעלוהו למדריגה יתירה, והבן. ויתפרש עוד על פי האמור בזהר בראשית (ח"א י"ב ע"א) בתרין סטרין איתפרש אהב"ה רחימו דקב"ה, אית מאן דרחים ליה מיגו דאית ליה עותרא אורכא דיומין, בנין סחרניה שליט על שנאוי ארחי מתתקנין ליה, ומגו כך רחים ליה ואי להאי יהא בהיפוכא ויהדר עליו קוב"ה גלגולא דדינא קשיא וכו' ולא ירחים ליה כלל, ובגין כך רחימו דא לאו איהו אהבה דאית ליה עקרא, רחימו דאקרי שלים ההוא דהוה בתרין סטרין בין בדינא בין בטיבו וכו', דא רחים ליה למארי וכו' לא איצטריך לאתנשי יראה בכל פקודין כל שכן בפקודא דא איצטריך יראה לאתדבקא היך אתדבקות אהבה איהו בסטרא חד טב, כמה דאתמר דיהב עותרא וטב אורכא דחיי בני מזוני, כדין איצטריך לאיתערא יראה למדחיל דלא יגרום חובה וכו' דהא כליל יראה באהבה, עכ"ל. הנה תתבונן בהשפיע הש"י עושר ונכסים וכבוד וכל טוב לאדם, עם כל זה בהתעסקו באהבת הבורא לא בעבור זה יאהב אותו רק בעשות לו מצותיו, כי הנה זה מקרי גם כן שאוהב את עצמו ועובד את עצמו. רק יאהוב אותו ית"ש בתשוקה כהשתוקק כל עלול לעילתו יותר מכל התענוגים שבעולם, ובזאת האהבה יכלול היראה שמתיירא ח"ו שיגרום החטא שתופסק האהבה. ובזה יתפרש מאמר יעקב שאמר בשעת הנדר (בראשית כח כ) אם יהיה אלקים עמדי ושמרני ונתן לי לחם וכו' וכו' (בראשית כח כא) ושבתי בשלום, (עם כל זה לא בעבור זה אשתדל במצותיו באהבה, רק) והיה הויה לי לאלקים, להיות שהוא הויה היינו שמהווה כל הויות, ומחוייבת אהבתו כהשתוקק כל עלול לעילתו, ואומרו לי לאלקי"ם הוא להיכלל היראה באהבה כנ"ל, וזה הוא אהבה שלימה ועבודה שלימה שאינו עובד את עצמו רק את הש"י לבדו. וז"ש יעקב לבניו ולימד אותם הסירו את אלקי הנכר אשר בתוככם דייקא, אם יש לכם איזה שיתוף באהבה, דהיינו שאוהב אותו ית"ש בעבור שנתן לו עושר וכיוצא, הנה משותף באהבתו ית"ש גם אהבת עושרו, אם כן עובד גם כן את עושרו ולא מיקרי זה בלתי לי"י לבדו, ואם כן משותף ח"ו עבודה אחרת. וז"ש הסירו את אלקי הנכר אשר בתוככם דייקא היינו במחשבותיכם, ועבדו את י"י לבדו. וזהו שנרמז במסורה הסרו את אלקי הנכר (חסר י'). ואידך הסרו ערלת לבבכם (ירמיה ד ד). היינו הכוונה בהסרת אלקי הנכר, היינו להסיר מחשבת הלב מהיות איזה שיתוף באהבה, על כן נמסר הסר"ו חסרון י' המורה על המחשבה כנודע: